"הנה מפסידי הזריזות, הם הם מגדילי העצלה. והגדול שבכולם הוא בקשת המנוחה הגופנית ושנאת הטורח ואהבת העידונים בתשלום כל תנאיהם" (מסילת ישרים פרק ט')
היה זה בשנתו ה-100 של רבנו הגרא"מ שך זצוק"ל. יום אחד כשהגיע לתפילת מנחה בישיבה סיפר לאחד ממלוויו: "עכשיו אני רגוע, במשך כל הלילה לא הצלחתי לעצום עין".
לשאלת התלמיד סיפר, כי חולשה תקפה אותו בימים האחרונים עד שבקושי יכול היה ללכת. רופא שבדק אותו קבע כי הוא בריא כמו אדם בן חמישים. "חשבתי לעצמי", סיפר אז, "מדוע אני חלוש וחסר כוחות – אין זאת אלא עצלות! והמחשבה הזאת טרדה אותי כל הלילה.
"עד שלבסוף הבנתי כי אין כל סתירה בין החולשה שלי לדבריו של הרופא. אפשר שאני אכן בריא כאדם בן חמישים, אך בגיל כמו שלי נוטל הקב"ה את הכוחות. אני בריא, בריא מאד, אך ללא כוחות. אם כך אין אני כזה עצלן", סיים רבנו…
(מוסף זכרון למרן הגרא"מ שך, יתד נאמן תשס"ב)