המנהג אצל כמה מצדיקי הדורות שלא לאכול מצה כל ימי הפסח מלבד הכזיתים שחייבים מן התורה, וכבר מוזכר ב'שערי תשובה' (סי' תס) שיש מחמירים שאין אוכלים מצה כלל אחר ליל הראשון רק אוכלים שאר מיני מעדנים ותבשילים. ובספר 'שולחן מלכים' כתב הטעם על פי דברי האריז"ל שאמר שהנזהר ממשהו חמץ מובטח לו שלא יחטא כל השנה, לכן צריך האדם לשמור עצמו מכל מה דאפשר, ובאכילת מצה של מצוה שולח הקב"ה מלאכים שישמרו שלא יבואו המצות לידי חימוץ, אבל במצת רשות אין מלאך השומר שלא יבואו לידי חימוץ.
עוד טעם כתוב בספר 'סגולות ישראל' (ערך מ אות פג), כי מנהג הקראים היה לברך על אכילת מצה כל שבעת ימי הפסח ולא דרשו דרשת חז"ל שהמצוה היא רק בליל הראשון ובשאר ימי הפסח אין אכילת מצה אלא רשות, וכדי לעקור דברי ההבל שלהם נהגו שלא לאכול כלל מצות בשאר ימי הפסח.
אצל אדמו"רי הונגריה
כך היה נוהג הרה"ק ה'ישמח משה' זצ"ל וחתנו הארי דבי עילאי זצ"ל, שלא לאכול מצה בכל ימי הפסח מלבד הכזיתים בליל הראשון ('תהלה למשה'). והרה"ק רבי צבי הירש מליסקא זצ"ל היה לוחם הרבה בעבור מנהג קדוש זה, ולא הלך לסדר קידושין רק אם החתן הבטיח שיקבל עליו מנהג זה שלא לאכול מצות בימי הפסח ('דרכי הישר והטוב'). ואכן בהשפעתו הושרש מנהג זה אצל כמה מתלמידיו, ביניהם הרה"ק רבי ישעי' מקרעסטיר זצ"ל והרה"ק רבי נפתלי הירצקא מראצפערט זצ"ל והגאון רבי פישל סופר אב"ד נאנאש זצ"ל.
והיו צדיקים, שאף שנמנעו מלאכול מצה בחול המועד, בסעודות של יו"ט ושבת היו אוכלים מצה כדי לקיים סעודת שבת ויו"ט בפת, וכך נהג הגאון רבי דוד דייטש זצ"ל מאונגוואר.
מנהג צדיקים ובני עליה
בספר 'פתחא זוטא' (ברכה"פ סי' יג) מבאר מנהג צדיקים שלא לאכול מצה רק בליל הראשון, שהוא כדברי הזוהר הק' שמצה הוא 'מיכלא דאסוותא', מאכל שמרפא את החולה, וממילא סתם אנשים צריכים לאכול מצה ז' ימים כדי שיהיו להם רפואה לנפשם, אבל צדיקים די להם באכילת מצה לילה הראשון. ותואמים הדברים למה שאמר הרה"ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורא זצ"ל שהוא מנהג רק לצדיקים ובני עלייה.
בחצרות החסידים
אבל רוב צדיקי וגדולי ישראל ערערו על מנהג זה ואכלו מצה כל ז' ימי הפסח, וכמו שכותב הרה"ק ה'דברי חיים' מצאנז זצ"ל ("שו"ת דברי חיים" תשובות נוספות סי' ד), שיש במנהג זה משום ביטול שמחת יו"ט כשלא יאכל מצה בשבעת הימים, וכן אמר המהר"ם א"ש מאונגוואר זצ"ל שלא ימנע עצמו משמחת יו"ט אלא יאכל מצה בכל ימי הפסח. וכן בעל ה'דרכי תשובה' כותב כי מלבד מה שפוגמים בכבוד חול המועד פוגמים גם בסעודת שבת ויו"ט שאין אוכלים בה פת.
וכן בספרי החסידות כתוב גודל העניין באכילת מצה מחמת חביבות מצוה, ושזה גורם לקדושה לאדם ומביא להשפעות ברוחניות ובגשמיות, ונתפשט כן ברוב תפוצות ישראל מימות קדם שאכלו מצה כל שבעת ימי הפסח בכל סעודות החג מדי יום ביומו, מחמת חביבות מצות מצה, ולא רק בליל הסדר. וכן כתב המדרש הקדמון 'ילקוט מעין גנים' (פר' בא פי"ב אות רחצ) שתהיה חביבה עליך מצות מצה כל שבעה ימים אפילו שאין בה חיוב.
ויש להסמיך כאן עובדא מהבעש"ט הק' זי"ע, שפעם אחת לקח עמו תלמידיו החבריא הקדושה בעגלה לנסוע, ועמד בבית אחד, ואמר להם הבעש"ט: בואו וראו איך יהודי אופה מצות מצוה. ועמדו אצל בית אחד, והבעש"ט הסתכל עם תלמידיו בחלון, וראו איך כפרי אחד עם אשתו לשו עיסה בעסק גדול, והעריכו ורידדו העיסה למצות ונטפה זיעה על פניהם, וכשגמרו העריכה הניחו המצות על המיטה ואמר לאשתו, עתה אלך להסיק התנור.
והם ראו כן תמהו, ולא האמינו למראה עיניהם שרבם יראה להם אפיית מצות מצוה כזו, שהיא לדעתם חמץ, על ידי ששוהה זמן ארוך בלי עסק. הבעש"ט הבין פליאתם ונטל ידיו הקדושים והעביר אותו נגד עיניהם, ונתגלה להם מחזה נפלא, איך מלאכי מעלה יורדים מן השמים וסוככים באברתם ומכים בכנפיהם על המצות, כדי שלא יבואו ליד חימוץ עד שתיגמר הסקת התנור. והסביר להם הבעש"ט, שבשמים ראו תמימותו של היהודי הזה, איך שהוא חרד לקיים מצות מצה בתמימות גדולה, אבל כיון שהוא איש פשוט ואינו יודע שיש איסור בשהיית המצות, ע"כ מן השמים חסו עליו שלא יכשל ח"ו באיסור חמץ, ושלחו מלאכים אליו לשמור המצות.
להארות והערות ניתן לפנות למכון "המנהג" במייל: [email protected]
שבעת ימים מצות תאכלו
שבעת ימים מצות תאכלו
שבעת ימים תאכל מצת
מצות יאכל את שבעת הימים
מדוע התורה משתמשת עם המילה שבעת ולא משתשת בתיבת שבעה
ומדוע לא חוסכת את התיבה את
ובכלל התורה כתבה לנו את הזמן
בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב
כנראה שהקב"ה לקח את הדברים האלו בחשבון ורמז לנו שלא לחלק בין הלילה הראשונה לכל שבעת הימים ודי לחכימא