סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א:
אברך חשוב תושב מרכז הארץ, מוסר שיעורים קבועים מידי יום ביומו באחד מישובי השרון. באותו מושב מעורב, מתגורר יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, שאביו נפטר לפני כחצי שנה. האב, יהודי דתי, הותיר אחריו בן ובת שאינם שומרים תורה ומצוות, ו-12 מליון שקל כירושה, וגם צוואה חתומה בידי עורך דין: הבן יקבל 10 מיליון שקל והבת 2 מיליון, אך בתנאי מראש שהבן יאמר אחריו קדיש כל יום מבלי להחסיר פעם אחת בשלושת התפילות בכל ימות השנה. אם לא יקיים את התנאי ואפילו בפעם אחת, תתחלק הירושה חצי חצי.
הבת פתחה את הצוואה, ואמרה לעצמה: אין מה לחשוש, כי אין סיכוי שאחי יאמר קדיש כל השנה באופן מוחלט שלוש תפילות. מה עשתה? שכרה חברת חקירות שתעקוב אחריו ותתפוס את הפעם האחת שהוא מפסיד את הקדיש, ואז מיד יש לה ביד 4 מיליון שקלים נוספים. אך התוכנית שלה לא היתה קלה, כי גם האדם הזה לקח בחשבון שיתכן שאחותו עוקבת אחריו. הוא היה מגיע בקביעות לתפילת שחרית בלא טלית ותפילין, היה עומד שם כאבל בין חתנים, ומבקש מאחד המתפללים שירמוז לו כשצריך לומר קדיש, וכך הוא היה מגיע בעקביות מדי יום ביומו. גם למנחה ומעריב היה מגיע בקביעות מדי יום ביומו.
כאמור, באותו ישוב יש אברך שמוסר שיעור יומי בין מנחה למעריב. הבן היה מגיע בקביעות למנחה, אומר קדיש, אך כדי ש'חס ושלום' לא יבזבז זמנו על שמיעת שיעור, היה יוצא בקביעות מיד אחרי מנחה, מפטפט בחוץ ומשתעמם ובשום אופן לא שומע מילה אחת. הוא סיפר לאברך מוסר השיעור כי הוא בא במיוחד כדי לומר קדיש על אביו, והאברך שריחם עליו, בלי לדעת מה מסתתר מאחורי אמירת הקדיש, היטיב עמו, ובקביעות בסיום השיעור היה יוצא החוצה ומסמן לו בידו כי מתחילים ערבית כדי שלא ישכח את העניין מחמת 'עסקיו' בחוץ.
הבלשים של חברת החקירות מיקדו את מאמציהם בשעות הללו של מנחה ומעריב, המתינו בסבלנות לערב אחד שהבן ימשך בעסקיו וישכח מעריב אחד, אבל הם לא השיגו את מבוקשם, כי האברך היה יוצא וקורא לו פנימה. האחות הבינה כי היא משקיעה כסף לפח, החליטה ועשתה מעשה. היא ביררה את כתובתו של האברך והרימה אליו טלפון. סיפרה לו את כל הטמון מאחורי הקדיש של אחיה, וכי היא מפסידה ארבעה מיליון שקל. "אני בטוחה שלולי שהיית קורא לאחי פנימה, יבוא ערב אחד שהוא ישכח ואני ארויח את הכסף, ולכן אני מבקשת ואומרת: ידוע לי כי יש בקהילתכם אנשים הזקוקים לעזרה כספית, אני מוכנה לתת לנזקקים ארבע מאות אלף שקל דרכך, אם בסך הכל קדיש אחד לא תקרא לו פנימה, לא בקום ועשה אלא בשב ואל תעשה"…
האברך נסע לבני ברק למעונו של מרן ראש הישיבה בעל ה'אילת השחר', הציג את הסיפור לפניו אודות יהודי חילוני שמגיע לקדיש בגלל הכסף וכו'. ועוד הסביר לו שככה הכסף ממילא יגיע לידים לא טובות, כי שניהם אינם שומרים תורה ומצוות, וכך לפחות ארבע מאות אלף שקל יגיעו לעניים אמיתיים. ועוד, מה כבר שווה קדיש של בן כזה, שבא ומפטפט בחוץ, ואינו מתפלל אפילו מילה אחת, רק אומר קדיש בשביל הכסף?
מרן ראש הישיבה אמר לו כי כל זה אינו שיקול. אמנם הבן והבת שניהם אינם צדיקים בלשון המעטה, אך עליך לדאוג לקדיש של הנפטר באופן מושלם, ולא לעשות שום שיקולים לטובת הבן או לטובת הבת, אלא לטובת הנפטר [כל קדיש של כל יהודי חשוב עד מאוד]. ואז העלה האברך שיקול נוסף: "הרי יש כאן ביזוי התורה, כי הוא יוצא מהשיעור בקביעות מזלזלת, ואני עצמי יוצא לקרוא לו אח"כ לקדיש, ואם כן חשבתי לעצמי שמותר לי להימנע מלקרוא לו". הביט עליו מרן ושאל בתמיהה: "וכי קוראים לך 'תורה'?!"…
האברך קיבל את ברכת מרן להצלחה. שב לביתו, השיב טלפון לאחות כי אין על מה לדבר והוא ימשיך בשלו לקראו לקדיש. האחות הרימה ידיים מהדרך הזו. הבן המשיך בקדיש שבוע ועוד שבוע. ערב אחד, לפתע אחרי ערבית שאל הבן את האברך: "תאמר לי, אני לא פוגע בך שאני ככה בחוץ ולא תורם רגע אחד כדי להקשיב לך?".
"אני מחלק לשומעים יהלומים, ההפסד כולו שלך", הגיב האברך. "יהלומים?!" תמה הבן. "כן, יותר מהיהלומים. תנסה להקשיב פעם אחת ותיווכח. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, עם כל המשתמע מכך". הבן אזר אומץ והתאמץ, נכנס לשמוע שיעור, ועוד שיעור. ו… כיום הוא התחיל לשמור שבת, ויש לאביו בשמים נחת כפול, לא רק מהקדיש אלא גם שהארבעה מיליון עוברים לידיים טובות, תודות לאברך שלא איבד לו גם לא קדיש אחד.
(ווי העמודים)