בין הזמנים. כחמישים אנשים יושבים ולומדים בבית המדרש שברחוב רבי יהודה הנשיא בברכפלד. והנה נכנס יהודי זקן, זה שקנה חכמה, וניגש ישירות אלי.
"אתה לומד מסכת מידות?"
כן, עניתי. לפני זמן קצר עשיתי סיום על מסכת זו.
"האם תרצה לרכוש ספר ובו פירוש מורחב על מסכתות מידות ותמיד?"
עניין אותי בהחלט לראות מה שיש לו לחדש בענייני בית המקדש, אבל נבצר ממני.
כן, אבל אין לי כסף, עניתי.
"זה בסדר. תיקח עכשיו את הספר ותשלם לי כשיהיה לך". הזקן רשם את שמו ואת כתובתו על נייר מזדמן, וקיבלתי ממנו את הספר 'חיי תמיד'.
הוא התרגש כל כך וסיפר לי בדמעות בעיניו כמה מאמצים השקיע בחיבור הספר, כמה שנים עמל עליו, כמה יגיעות יגע יחד עם בנו שיחי', עד שהוציא דבר נאה ומתוקן, שיהיה לעילוי נשמת הוריו הי"ד. ועכשיו, כמה קשה למצוא לומדים שמתעניינים בספר. הצעירים לומדים מסכתות אחרות, המבוגרים עסוקים בספרים אחרים, והנה הוא מצא אותי, בחור צעיר בן שבע עשרה, שבדיוק למדתי את המסכת. אח, איזה אושר!
החוב העיק עלי, אבל הפתק אבד. לא היה לי שום מושג כיצד להגיע למחבר. רשמתי את החוב במקום שלא יאבד לי, והתפללתי להשם שיעזור לי למצוא את בעל חובי ולשלם לו בהקדם את המגיע לו.
כעבור חצי שנה עליתי על אוטובוס לירושלים יחד עם אחי הצעיר. מאחורי ישבו בהשגחה פרטית שני זקנים: האחד יהודי, והשני, להבדיל, ערבי, ושניהם התווכחו על ענייני דת.
לא רציתי להקשיב לשיחת הערבי כדי לא לטמטם את מוחי בהבליו, אבל שמעתי מעט מדברי היהודי שאמר: "אתם גם יודעים שתורתנו תורת אמת. לנו יש הוכחות ברורות, ולגויים אין מה למכור. אם תתבונן, גם אתה תודה שרק תורת ישראל אמת ויציב ונכון וקיים וישר".
אחי סובב את הראש ושאל אותי: "אולי היהודי שיושב מאחורינו הוא הזקן שמכר לך את הספר?"
סובבתי את ראשי, אך לא הייתי בטוח. היו לי דמי כיס, ורציתי לשלם לו, לכן קמתי ושאלתי את היהודי: האם אתם חיברתם את הספר 'חיי תמיד'?
"כן, בחור'ל! למה אתה שואל?"
לפני כחצי שנה הבאתם לי את הספר בבית המדרש ברח' רבי יהודה הנשיא בברכפלד, ועדיין לא שילמתי לכם. יש לי כאן חמישים שקלים, ואני מבקש לשלם את החוב.
הזקן נזכר, לקח את הכסף והודיע שהוא ימחק את החוב. לאחר מכן הוא פנה אל הגוי בנצחון: "אתה מבין מה שקורה כאן? הנה לך דוגמת מופת לחינוך יהודי טהור. בחור צעיר משלם מיוזמתו חוב ישן של חמישים שקלים בלי שאזכיר לו ובלי שאבקש ממנו. למה? כי הוא יהודי, וכך כתוב בתורתנו הקדושה: דין פרוטה כדין מאה".
הגוי נשאר עם הלשון בחוץ. הוא היה המום ממה שראו עיניו בשידור חי.
"אצלנו אין דבר כזה להחזיר חוב בלי שנתבקשו. אין! וגם כשמשלמים חלק מהחוב, זה רק בתביעות ובמכות". והוא הודה בפני היהודי בפה מלא: "תורת ישראל היא תורת אמת ויציב!" מיד אחר כך ירד הגוי מהאוטובוס.
חמישים שקלים חיכו חצי שנה בשביל רגעים של קידוש השם.
(גיליון 'השגחה פרטית)