מאת: אברהם גרובייס
היה זה יום רגיל, עסקים שבשגרה. לאחרונה, אמנם המשרד קצת בתרדמת. כבר חודשיים שלא נכנסה איזו עיסקא טובה, אך זה טיבה של העבודה הזו: ישנן תקופות שפל וישנן תקופות טובות. יש השקעות מוצלחות ויש שאינן מוצלחות. מתפללים כל יום שהעסקאות והתקופות הטובות יגברו על שאינן.
בעודי יושב מהורהר, הטלפון מצלצל. על הקו, ידיד עסקי, משכבר הימים. עשינו ביחד כמה וכמה עסקאות, טובות יותר וטובות פחות, אך ברוך ה' אף פעם לא מתלוננים. מודים על מה שיש ומבקשים על להבא. ללא גינונים מיותרים, פותח איש שיחי: יש לי הצעה שכמותה עדיין לא היתה לך. אני כבר נכנס אליך למשרדך ונשב על הפרטים.
ואכן, לאחר כמה דקות, הוא נוחת אצלי במשרד. חמש שעות ישבנו על פרטי העיסקא. על פניו מדובר בעסקת השנה, השקעה המיזם נדלנ"י מבריק. חברה רצינית מאוד, בעלת אמצעים ומוניטין. ההשקעה מוגדרת כהלוואה לחברה, עם בטחונות וערבויות אישיות של בעלי החברה. מפתה מאוד. אך, כמובן, על אף כל התחזיות, אל איש כמוני ימהר להחליט. יש צורך לבדוק, לוודא שאין כאן איזה עוקץ או משהו בסגנון דומה.
הלחצים גוברים. מנהלי ההשקעה מבטיחים, שאם לא נסגור כעת, יש להם פגישות עם עוד מספר חברות השקעה המתעניינות בהשקעה הזאת. כך, שאם לא נקבל החלטה מהירה, לא נוכל להצטרף להשקעה. מציע העיסקא מצידו, תורם אף הוא את הלחץ שלו. מה שקצת מדליק אצלי את הנורות האדומות. מה הלחץ שלו?! אך מצד שני, על פניו אני לא רואה כאן איזה סממן של עוקץ. מה גם שהוא מקבל 'עמלת תיווך' ולכן הוא מנסה להפעיל קצת לחץ.
בעוד יומיים הילולת רבי שמעון בר יוחאי. אסע למירון – וה' יהיה בעזרי.
כך או כך, הזמן אוזל. באותה תקופה, לא היה לי רב מסוים שאיתו הייתי מתייעץ באופן קבוע, כך שהייתי מאוד לחוץ ומוטרד. אחרי הכל מדובר כאן בהשקעה של סכום גדול יחסית לסדר גודל של השקעות שלי. הפחד לקפוץ ל'מים עמוקים' היה מאוד למחיץ. מצד שני, פוטנציאל הרווח, גם הוא עצום.
תוך כדי התלבטויות והתחבטויות, צפו לי דברי הג' "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק". בעוד יומיים הילולת רבי שמעון בר יוחאי. אסע למירון – וה' יהיה בעזרי. שבזכות התנא האלוקי תשרה השכינה בכל מעשה ידי ובכל אשר אפנה אצליח.
ביוצאי מן הציון, פוגש אני את אחד מגדולי הרבנים, שבא אף הוא להילולת רבי שמעון. כמובן, שאם נקרתה לפני הזדמנות כעת לבקש ברכה, בוודאי שלא אוותר על כך. ניגשתי לרב וסיפרתי לו שאני עומד לפני עיסקא גורלית, ואני מבקש ברכה שהעסק יצליח והכל ילך כשורה. הרב הרים את עיניו ואמר: תדע לך, היום הוא יומא דהילולא דרבי שמעון בר יוחאי. נכדו רבי שמעון בן אלעזר, אומר בגמ', כי כל המלווה בריבית נכסיו מתמוטטין ומאידך הנזהר בריבית נכסיו מתברכים! תישמר מכל צד של ריבית ומובטחני שתצליח בכל מעשה ידיך.
היה עלי לחתום על ויתור כדי להשמר מריבית
אינני מבין גדול בריבית, מנין אדע להיזהר? שאלתי לתומי. והרב נענה ואמר כי בעוד כשעה הוא מסיים את התפילות, "ואם ברצונך, לאחר שאסיים, נוכל יחד לשבת וללבן יחדיו את הדברים". כמובן שנעניתי להזמנה. וכך לאחר שהובנו היטב כל צדדי העיסקא, הורה לי הרב לדרוש, שהנכס מהקרקע ירשם על שמי. בעלי החברה אמרו, שמבחינתם, הם מאוד ישמחו שהקרקע תירשם על שמי, היות והרישום על שמם מהווה עבורה בעיית מיסוי. אך שאדע בוודאות שני דברים: האחד, שזה כרוך בעלויות העברת בעלות. ובנוסף, באופן זה אהיה חשוף לסיכונים, במידה והעסק לא ירוויח כמצופה. אותם אלה שמשקיעים במסלול של הלוואה עם בטחונות, יהיו זכאים לקבל את כספם ראשונים, כפי המוסכם. ורק במידה וישארו רווחים לאחר מכן, אהיה זכאי לקבל את חלקי.
קשה היה לי להסכים ולחתום על ויתור בענין, אך הסכם זה הסכם. ובוודאי כשמדובר בהסכם עם רבי שמעון. אמנם חששתי לחתום על רישום הקרקע על שמי ועל ויתור בענין, אך יותר חששתי להפר את ההסכם עם רבי שמעון, וכך יצאה העיסקא לדרך.
החברה פשטה את הרגל, ולי מאז יש את ההסכם עם רבי שמעון
לא ארחיב יותר מידי בפרטים, אך תאמין או לא, סופו של הסיפור התגלגל כך, שבעקבות עסקאות שונות שאינן קשורות לעיסקא זו, שלא עלו יפה, אותה חברה פשטה את הרגל לאחר כשנה, ויצא שכל אותם שהשקיעו את כספם כהלוואה עדיין בתביעות מול אותה חברה, בניסיון לממש את נכסי החברה, ולמזער, ולו במעט, את הנזק שלהם. ומאידך אני, לא רק שלא הפסדתי, אלא אדרבה, היות והחברה רשמה חלק מהקרקע על שמי, הרי שמדובר בנכס אישי שלי שאינו שייך לחברה כלל. נכון שחתמתי על מסמך שמאפשר לחברה למכור את הקרקע, אך כרגע, החברה פשטה את הרגל ואינה יכולה לפעול בנכסים שלי. התוצאה היא שהקרקע שייכת לי.
למרות שכבר עברו מספר שנים, הסיפור הזה מלווה אותי בכל צעד ושאל ובכל עסק שאני עושה. דבר ראשון שאני בודק בכל עיסקא חדשה, שאין חריגה מההסכם שלי עם רבי שמעון, ואין בעסק שום צד ריבית.
[מתוך: 'המודיע' ט"ז באייר תשע"ט]