היה איזה פרופסור לכימיה שהחליט לחזור בתשובה, הוא סיפר אח"כ שהנקודה שעוררה אותו לחזור בתשובה, הברק שהבריק אצלו את החשיכה שביער, היה שהוא בדק את תכונת היסוד של הנחושת ומצא שתכונת היסוד של הנחושת שווה לתכונת היסוד שיש בארס של הנחש. הוא חיפש היכן מדובר על הקשר ביניהם ומצא שהשפה היחידה שיש איזשהו דמיון בין ארס של נחש לנחושת זה לשון הקודש. נחושת – נחש. וזה עורר אצלו את המחשבה שבעצם התורה היא תורה משמים. אבל מה באמת הקשר בין נחושת לבין ארס של נחש ומה זה קשור לפרשה שלנו?
"וידבר העם באלוקים ובמשה למה זה הלעיטונו ממצרים למות במדבר ונפשנו קצה בלחם הקלוקל וישלח ה' בעם נחשים וינשכו את העם וימות עם רב מישראל". עם ישראל זלזל במן "נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו" ומידה כנגד מידה הקב"ה שולח להם נחשים "וינשכו את העם וימות עם רב מישראל". מה כאן המידה כנגד מידה? הם זלזלו במן, הקב"ה שולח להם נחשים, מה הקשר בין הדברים?
כתוב בחז"ל: "בא וראה שלא כמידת בשר ודם מידת הקב"ה", מידת בשר ודם, אדם הציק לחברו יורד עמו לחייו, הקב"ה לא כך, הנחש עשה דבר מאד חמור, הוא גזר גזר דין מוות לכל האנושות כולה ומה הקב"ה עשה לו – עפר תאכל כל ימי חייך, עולה לגג מזונו עמו, יורד לארץ מזונו עמו, הולך להרים והבקעות מזונו עמו, יוצא למדבריות מזונו עמו, איפה שהוא לא הולך יש לו מזון מוכן, כך הקב"ה התנהג עם הנחש במידת הרחמים. נשאלת השאלה הקב"ה רצה להביא פורענות על הנחש, להטיל עליו עונש, ומה הקב"ה עשה? נתן לו שכר שהוא לא צריך לדאוג לפרנסתו, איפה שהוא לא הולך פרנסתו עמו, זה שכר זה לא עונש?!
אומר הרבה מקוצק, משל למה הדבר דומה, אחד מהבנים של המלך סרח, חטא למלך. מה עשה המלך, אמר 'תסתלק, אני לא רוצה לראות אותך בארמון, כל האחים שלך, כל בני המלך מסובים על שולחני, אתה – אין לך רשות להתקרב, אתה תלך למקום אחר'. אבל מאיפה הוא יאכל, מאיפה הוא יתפרנס?! אמר לו המלך, 'בא, קח את כרטיס הויזה של ארמון המלוכה תוכל לקנות עם זה בכל המסעדות שבמלכותי, כל מסעדה שתכנס תוכל לשלם בויזה המלכותית, אבל לארמון אל תתקרב' זה שכר או שזה עונש?! זה שכר, הוא יכול לאכול איפה שהוא רוצה בחינם אין כסף, אבל זה גם עונש 'תאכל במסעדה אבל אלי אל תתקרב'.
"עיני כל אליך ישברו" אדם מרגיש, מאיפה אני יגמור את החודש, איך אני ישלם את החשבונות, מאיפה אני יחתן את הילדים שלי, אדם מרגיש אין לי על מי להישען אלא על אבינו שבשמים, הוא מתקרב, מפשפש במעשיו, מתפלל כמו שצריך, "עיני כל אליך ישברו" הוא תולה את עצמו בקב"ה. אבל אדם שמסודר, אין לו בעיות, יש לו פרנסה ברווח אז הוא פחות מרגיש תלוי בקב"ה, הוא פחות מרגיש תלוי בבורא עולם. זה שכר?! זה לא שכר! זה עונש! לא להיות תלוי בבורא עולם זה עונש!
כתוב בפרשת עקב: "ארץ אשר ה' נותן לך עיני ה' אלוקיך בה למטר השמים תשתה מים" המעלה של ארץ ישראל ש"למטר השמים תשתה מים" אומר הרמב"ן, אנשים שגרים בארץ ישראל תלויים בבורא עולם. הוא זרע את כל השדה שלו, אם לא יורד גשם אין לו מה להתפרנס, אין לו מה לאכול. לא כארץ מצרים אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך כגן הירק. במצרים הנילוס עולה ומשקה את כל השדות כולם, אז פחות תלויים בבורא עולם. כשפחות תלויים זה לא טוב, ככל שאדם מרגיש את עצמו תלוי בבורא עולם – ככה יותר טוב לו, ככה הוא מרגיש מאושר יותר.
עמ"י כשהיו במדבר הם אכלו את המן. מן – זה רמה אחת מעל א"י, אסור להשאיר מהמן עד למחרת. יש לו ילדים קטנים, עשרה ילדים בבית, הוא חושב מה אני אתן להם מחר לאכול, המקרר ריק, אם משאירים את המן למחר "וירום תולעים ויבאש", צריך לגמור את הכל היום ומחר צריך לצפות לישועת בורא עולם…
נמצינו למדים, ארבע דרגות יש: הדרגה המעולה ביותר זה "לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. זה דור המדבר הם היו תלויים בבורא עולם תלות מוחלטת, כל יום היו צריכים שוב לצפות לישועת בורא עולם שיוריד להם את המן. ארץ ישראל זה דרגה שניה, שתלויים בגשם. ארץ מצרים זה דרגה אחת פחות מזה יש להם ביטחון מסויים בנילוס, והדרגה הפחותה זה הנחש – מזונותיו מצויים בכל מקום, זוהי הדרגה החמורה ביותר.
עמ"י "בלתי אל המן עינינו" התלוננו על המן, מה היתה התלונה שלהם על המן? 'רוצים שיהיה לנו משהו במקרר, רוצים להשאיר משהו בארון, שיהיה למחר, שלא נהיה כ"כ תלויים בבורא עולם'. אמר להם הקב"ה, אתם לא רוצים להיות תלויים בי, יבוא הנחש ויפרע מכם, הנחש מזונותיו מצויים בכל מקום "עפר תאכל כל ימי חייך", הוא יפרע מכם. הנחש אין לו תלות בבורא עולם וזה לא דבר טוב. זה מצב גרוע מאד שאדם מרגיש עצמאי, שיש לו ביטחון, ואז הוא לא מרגיש קשור לבורא עולם, הוא לא משפיל ומכניע את עצמו.
רש"י אומר שהנחושת, מזבח הנחושת בא לכפר על עזות מצח. ועל הנחש כתוב שזה הבעל חי שהכי פחות אפשר לאלף אותו, החיה שהיא הכי פחות חיה ביתית. כתוב: 'נחש פתי לא ישמע בקול מוכיחים'. זה הקשר בין נחושת לבין נחש, שניהם יש להם עזות מצח, שניהם לא מוכנים להיכנע, שניהם מרגישים עצמאיים, שניהם מרגישים בטוחים בעצמם… אז אותו פרופסור צדק שהוא מצא קשר בין נחושת לבין ארס של נחש.
הקב"ה יעזור לנו שאנחנו נהיה תלויים בבורא עולם תלות מוחלטת, האדם שיש לו תלוש שנכנס קבוע, ביום מסויים והוא מסודר מבחינה כלכלית, לא תמיד הוא המאושר. אדם שמרגיש את עצמו נכנע, אדם שמרגיש את עצמו תלוי בבורא עולם, הוא אדם המאושר באמת וה' יעזור שנזכה לכך בשלימות.