'ותגער בשטן לבל ישטינני'
הגאון רבי ישראל סלנטר זי"ע אמר פעם לאחד שהתאונן לאמר הנה התיאשתי כבר מעבודת ה', כי אין בכוחי לשוב ולעמוד אל מול יצרי הרע, המתגבר עלי בכל כוחו, ענהו רבי ישראל, הנה יצרך הרע מאמין בך יותר ממה שהינך מאמין בעצמך, וראיה לכך מדברי הגמרא (ר"ה טז(: שהשטן מתערבב בעת תקיעת שופר, ואמרו בירושלמי, שהשטן מתערבב כיון שירא שהוא שופר של משיח וכבר שבו ישראל בתשובה, נמצא השטן מאמין שבכוחך לשוב בתשובה שלימה, ואילו אתה אינך מאמין שבכוחך למחוק את כל עברך ולהתחדש בעבודת קל חי. וידע כל איש כי זהו אחד מטכסיסי היצר - לנסות את האדם לאבדו מיישוב דעתו ולייאשו.
וכן כתב הרה"ק ה'שפת אמת' בביאור דברי הכתוב 'טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים, שהנה היצר הרע בא לו לאדם ומראה לו הרבה רשעיות קטנות אשר עשה, ובזה הוא רוצה לשבר את רוחו לגמרי, אך הירא את דבר ה' עונה ליצרו ואומר לו ,הן אמת שיש לי אך מעט 'צדקות', אבל רק על אלו אביט ומהם אשאב שמחה והתחזקות, ובזאת הוא גובר על יצרו ומנצחו, וזה דבר הכתוב 'טוב מעט לצדיק 'שיביט על מעט צדקותיו, מאשר להביט על 'המון רשעיות הרבות' שהיצר מציב אל מול עיניו. וכבר המשילו את דרכו זו של היצר, לאותו גנב' מחוכם', שהיה לווה מחברו מאה מעות, ולמחרת בא ואמר לו: הריני כבר חייב לך מאה, במטותא ממך הלווה לי עוד מאה ויחדיו אהיה חייב לך מאתיים, וכך שנה ושילש, והוסיף עשות עם כל בני העיירה ,עד שהגיע לפיקח אחד ולווה ממנו מאה מעות, בשעה שבא אליו בשנית לומר לו את 'פזמונו'- הנה כבר מחויב אני לך מאה הלווני עוד מאה ואהיה מחויב מאתיים, ענהו הפיקח, אינך חייב לי מאומה ...ותלך לך ממני.
כך הוא דרכו של יצר, ביום הראשון מפתה את האדם לדבר עבירה, וממחרת אומר לו, הרי ממילא עברת אתמול על רצון בוראך, וממילא אינך 'צדיק יסוד העולם' אם כן אפשר לך כבר לחטוא עוד, וכך הוא מורידו לאבדון על ידי שמדמה לו תדיר שאינו כי אם חוטא ופושע גמור, אך האיש החכם שעיניו בראשו, מיד בשעה שיבוא אליו היצר בשנית, יענהו, מעולם לא חטאתי והנני צדיק הדור, והאיך תעיז לפתותני לדבר עבירה, ובכך ירחיק מעל עצמו את פגיעתו הרעה של המלאך המשחית.
מעשה היה אצל כ"ק הרה"ק רבי יהודה'לע מדזיקוב זי"ע (כפי שמספר משמשו הרה"ג ר' שלמה טויסיג שליט"א) בשנותיו האחרונות אחז רבי יהודה'לע בפלך השתיקה, ויהי באחת השנים בליל א' דסוכות כשנכנס הרבי עם משמשיו אל הסוכה, וכבר אחז את הכוס לקדש 'קידוש היום 'וכולו אומר התלהבות ודביקות עצומה, ברגע האחרון הבחינו המשמשים שה'שלאק' (המיועד לכסות את הסכך בעת הגשמים) אינו מורם מעל הסכך ונמצא שעדיין אינם יושבים בצל סוכה, ובמקום שהרבי יכעס על המשמשים היאך קרה כדבר הזה, פרץ בצחוק גדול, ואף שבר את שתיקתו למשך כל ימי החג, וכל מי שהגיע לבקרו זכה לשמוע ממנו את דבר המעשה שחש 'אז ער כאפט מלאכים' (כינוי להתרוממות עצומה שמתעלה האדם להיות כמלאכים) וכמעט שאכל בהתלהבות את הכזית הראשונה חוץ לסוכה. וממנו נלמד 'נגיעה במקצת'.
הגאון הגדול רבי 'ברוך בער' מקאמעניץ זי"ע בעל ה'ברכת שמואל' אמר פעם, דעו לכם שהיצר אינו מניח לאף אחד, ולכל אחד ימצא את הדרך להפילו בפח יקוש כפי מדרגותיו, ואף ה'ראש ישיבה 'אינו נמלט ממנו, הן אמת שלא יבוא אליו לומר לו אל תלמד שהרי ראש ישיבה הוא ולא ישמע לו, ואף להדיחו מיראת שמים לא ינסהו מכיוון שהיצר יודע בעצמו שלא ישמע לו, על כן יבוא לעוררו שיחמיר בחומרות יתר על המידה עד כדי 'נערווען' (עצבים) המעבירות את האדם על דעתו, ובזה יפילנו לגמרי. וסיפר את אשר קרה עמו בראשית הימים, שאחר המלחמה עבר להתגורר בווילנא יחד עם אביו הגאון רבי שמואל לייבאוויטץ זצ"ל ,ושם חלה האב ור' ברוך בער ישב ליד מיטתו לילות וימים, ולא מש ממיטת חליו, אולם מקורביו שחששו לבריאותו הציעו לו שיחליף את מקומו עם אחד מבני הישיבה שהואיל לשבת ליד מיטת החולה.
כל המאמצים לא נשאו פרי והאב הזקן נפטר, חלשה דעתו של רבי ברוך בער, בהאשימו את עצמו כי לא טיפל באביו כראוי, וכי אם היה מטפל בו די הצורך היה עשוי להאריך ימיו, צערו של הגאון גבר עליו מאד וסכנה היתה נשקפת לחייו, באחד הימים נזדמן הגאון לאסיפת רבנים שהתקיימה בווילנא, גם ה'חפץ חיים 'היה נוכח שם. הסתגר ה'חפץ חיים 'עם רבי ברוך בער באחד החדרים הצדדיים, ופתח בשיחה על נושא התשובה כשידו אוחזת בידיו של רבי ברוך בער, וחזר עמו פעמים רבות שכח התשובה - לא די שהעוון נמחק כליל, אלא כל מהותו של האדם נהפכת לאיש אחר, עד שהחל רבי ברוך בער לומר מרוב שמחה 'א נייער ברוך בער, א נייער ברוך בער' (ברוך בער חדש) כי פנים חדשות באו לכאן, כל ימיו הכיר רבי ברוך בער טובה ל'חפץ חיים, באמרו ה'חפץ חיים' ממש החיה אותי.
(באר הפרשה כי תצא)