ערב ימי החנוכה, חשוב שנשים לב לנושא בטיחותי ממדרגה ראשונה. הנרות הדולקים.
שריפות רבות, למרבה הצער, התרחשו כאשר נרות הושארו דולקים ללא השגחה. חלב רותח טפטף, נר נשמט, להבה פרצה -והדליקה התפשטה וגרמה נזקים רבים ולעתים גם לנפגעים בנפש.
לא משנה אם מדובר בפמוט המושאר ללא השגחה בסוכה, בחג הסוכות. לא משנה אם מדובר בליל שבת, כאשר הנרות דולקים. וכעת, סמוך למועד, חשוב לשים לב במיוחד לנרות
בימי החנוכה דוקא מדובר ב׳צירוף מקרים׳ שכיח: סוג הנרות, מיקומם, אופי הצבתם, משך הבעירה וכמובן ההיעדרות מן הבית. כל אלה יחדיו, עלולים ליצור ח״ו את המתכון הבעייתי לאסון שעלול לפרוץ, ה״י.
סוג הנרות – במרבית הבית מקובל להדליק את הנרות, לפחות של ראש המשפחה והבנים הבוגרים, באמצעות שמן זית זך. מטבעו, השמן פחות ׳עמיד׳ מנרות־חלב למשל -מעצם היותו נוזלי. די בנתז אחד או בהבזק קצרצר, כדי להתחיל את התהליך המפחיד של הדליקה.
מיקומם -כאשר מדובר בהנחת החנוכיה בבית זכוכית מיוחד, יש בכך הגנה מסויימת, אולם כאשר החנוכיה (ולעתים החנוכיות -ברבים) עומדות סמוך לאדן החלון, כשהיא גלויה וחשופה בתוך הבית, המצב הופך למסוכן.
אופי הצבתם -גם הבזיכים הנעוצים בחנוכיה, מוצבים בצורה מאוד רגישה. בדרך כלל משתמשים בבזיכי זכוכית המוצבים על גבי הקנים של החנוכיה עצמה. בחלק גדול מהמקרים, אין התאמה מושלמת בין הבזיך לקנה עצמו, והכוסית העדינה, געה וזעה לה ברעידות סדירות עם כל נענוע של החנוכיה עצמה.
משך הבעירה -אמנם, ההלכה קובעת כי די במחצית
השעה, בה ידלקו הנרות; אולם בדרך כלל, גודל הבזיך וכמות השמן מספקת לשעות של בעירה. שעתיים, שלוש ואף ארבע שעות ויותר. כתוצאה מכל אלה, מגיעה הנקודה האחרונה של ׳היציאה מהבית׳ לשילוב לא־חכם במיוחד, בלשון המעטה, העלול להסתיים כאמור באופן מסוכן.
במשפחות רבות מקובל לצאת ל׳מסיבות חנוכה׳ אצל המשפחה הקרובה, בעיר או מחוצה לה כדי להודות ולהלל בצוותא על הניסים הגדולים אשר עשה ה׳ עם אבותינו ועמנו בימים ההם -בזמן הזה.
וכאן באה ההתנגשות בין היציאה למשך הבעירה של הנרות כאמור מסוגלים וגם דולקים שעות הרבה. לעומת זאת, היציאה מהבית, עקב עת השקיעה וצאת־הכוכבים המוקדמת, מתבצעת בדרך־כלל די סמוך לתחילת ההדלקה, כך שהנרות נותרים מאחור, בוערים. ומסוגלים ח״ו גם להבעיר…
ומכל זאת, חשוב להדגיש דבר אחד! לא יוצאים כאשר הנרות דולקים! פשוט, חד וחלק. לצאת מן הבית כאשר הנרות דולקים בבזיכים עמוסי־השמן, זו סכנת נפשות הגובלת ברשלנות, שלא־לומר אף בפשיעה!
נכון, מיליון פעם לא קורה כלום. אבל פעם אחת בה כן מתרחש אסון, כבר אין להשיב! לכן, חשוב להפנים -כי נרות לא משאירים דולקים ללא השגחה.
אז מה עושים?
אחת משתי אפשרויות: הראשונה -להמתין עד שהנרות יכבו מאליהם, כתום השמן -גם אם מדובר בהמתנה ארוכה. האפשרות הנוספת -להמתין מחצית השעה, ולאחר מכן לכבות באופן יזום את הנרות. כמובן, שאופציה זו צריכה בירור הלכתי אצל רב, וגם הרגשה אישית של כל אחד, אולם דבר אחד ברור: השארת הנרות כך באופן גלוי, מסוכנת ואף אסורה,
ואולי, אולי בכלל נמלא מראש שמן במידה פחותה, המתאימה לפרק הזמן שלאחריו אנו מעוניינים לצאת מן הבית, הא?!
(בנימין חינקיס – הערת אגב המודיע)