השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
איך יתכן ששליח שעירב עבור משלחו העירוב לא חל ובכ"ז קונה המשלח שביתה? • מה הקשה המ"ב על דין זה מסימן ת"ט? • ובאיזה אופן אדם לא יכול לזוז ממקומו אע"פ שעירבו עבורו? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימנים תי"א – תי"ב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה
מי שהיה בער"ש בצד המזרחי של ביתו, וביקש משליח שיערב לו עירובי תחומין למערב, דהיינו, לכיוון ביתו והלאה, אם השליח עשה כמצות משלחו, אבל הניח את העירובי תחומין במרחק של יותר מאלפיים אמה מהמקום שבו עומד המשלח בבין השמשות, נמצא א"כ שהעירוב לא חל, ואע"פ שהערוב לא חל, המשלח קונה את שביתת ביתו, ויכול ללכת מביתו אלפיים אמה לכל רוח, ומבאר המ"ב שהחידוש בזה הוא, שאע"פ שמבואר בסימן ת"ט סי"א, שאדם שהיה הולך בדרך בער"ש, והוא מעוניין לקנות שביתה במקום רחוק ממנו, הקלו חז"ל, שאע"פ שהוא לא מניח שם מזון ב' סעודות, ואע"פ שהוא לא נמצא בגופו באותו מקום, באמירה בלבד קונה שם שביתה, אבל בתנאי שאותו מקום לא יהיה רחוק ממנו יותר מאלפיים אמה, ואם המקום רחוק ממנו יותר מאלפיים אמה הוא לא קונה שם שביתה, ואז, לא רק שם הוא לא קונה שביתה, אלא גם במקום שבו הוא נמצא עכשיו הוא לא קונה שביתה, כי במקום שבו הוא נמצא עכשיו, הוא לא היה מעוניין לקנות שביתה, ובמקום שבו הוא רצה לקנות שביתה, הוא לא הצליח, כי זה היה רחוק ממנו יותר מאלפיים אמה, ולכן יש לו רק ד' אמות במקומו, החידוש הוא שכאן זה לא כך, ואדם ששלח שליח לערב לו עירובי תחומין, והשליח עירב במרחק של יותר מאלפיים אמה מהמקום בו הוא נמצא, העירוב תחומין לא חל, אבל הוא נשאר על שביתת ביתו.
לכאורה מה ההבדל, למה לא נאמר גם כאן שבביתו הוא לא רצה לקנות שביתה, ובמקום שבו השליח הניח עבורו את העירובי תחומין הוא לא קנה שביתה, ממילא שיהיה לו רק ד' אמות לכל רוח, ואת האלפיים אמה שיפסיד? אלא החילוק בזה הוא, שכיוון שהוא לא יכול להגיע אל העירובי תחומין, הם לא חלו, וכיוון שאינו עירוב, ממילא המשלח יש לו את שביתת ביתו ומשם אלפיים אמה לכל רוח.
המ"ב מתרץ ב' תירוצים, שבסי' ת"ט מדובר באדם שבא בדרך, אבל כאן מדובר באדם שיש לו בית, ואנן סהדי, שבמקרה שהעירובי תחומין שלו לא יחולו, הוא רוצה להיות כשביתת ביתו, ועוד י"ל, שכאן מכיוון שהשליח פשע שעירב עירובי תחומין לא טובים שהרי עירב לו במרחק של יותר מאלפיים אמה ולא הועיל כלום, ולכן המשלח יכול לומר לו אתה לא שליח שלי, ונשאר על תחום ביתו.
נפק"מ בין ב' התירוצים היא, שלפי התירוץ הראשון יש לחלק בין בית לבין בא בדרך, שבבית הוא קונה שביתה אם העירובי תחומין לא חלו, ובבא בדרך הוא לא קונה שביתה במקומו אם העירובי תחומין לא חלו, ותירוץ שני מחלק בין שליח שפשע, ואז הוא יכול לומר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, והנפק"מ בבא בדרך ושלח שליח, שאם כהתירוץ השני, א"כ כשהניח השליח את העירוב במרחק של יותר מאלפיים אמה, הדין הוא שהוא קונה שביתה במקומו, שהרי יש לו במקומו אלפיים אמה לכל רוח, ויכול לומר לו, לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, אבל לפי התירוץ הראשון, רק בבית הוא קונה את שביתת ביתו, אבל בבא בדרך, הוא לא קונה שביתה במקומו, אלא יש לו רק ד' אמות בלבד, ומסיים המ"ב, שבא בדרך והשליח הניח את העירוב בריחוק מקום, הדין הוא, שהוא לא קנה עירובי תחומין, אבל יש לו את מקומו.
אדם ששלח שליח להניח עבורו עירובי תחומין, והניח בתוך אלפיים, אע"פ שיש לו מצד אחד את ביתו ומצד אחד את עירובו, מקבל שביתה לפי עירובו, כי זה מה שהוא רוצה, אא"כ מדובר שהעירוב תחומין לא חל, שאז מקבל את תחום ביתו.
אדם שטעה, וחשב שאפשר להניח עירובי תחומין חצי שבת הראשונה לרוח דרום וחצי השבת השנייה לרוח צפון, א"א לעשות כך, כיוון שעירובי תחומין עניינם שביתה וקניית דירה, ואם בבהשמ"ש דירתו במקום מסוים, אז אין דירתו במקום אחר, ממילא הוא צריך להחליט היכן הוא רוצה לקנות שביתה למשך כל השבת, ואם עשה כך, שני העירובין לא חלו, ואז אין לו אלא את מקומו ד' אמות בלבד.
אדם שפנה לשני אנשים, וביקש מהם להיות שליח עבורו לעירובו תחומין, ועירב אחד לצפון ואחד לדרום, אם כל אחד ואחד הניח את עירובו בסוף אלפיים, לא יזוז ממקומו, והטעם, כיוון שאולי הוא קנה עירוב לצד דרום, ואז אין לו לצד צפון כלום, וכן להפך, ואפילו את תחום עירו הוא הפסיד, ואם הוא היה בבהשמ"ש בתוך עיר מוקפת חומה, יכול ללכת בכל העיר, אבל לא מחוץ לעיר אפילו פסיעה אחת, כי מי יודע על איזה צד הוא קנה את התחום, אולי הוא קנה את התחום של אלפיים לצד דרום, דהיינו שיש לו ארבעת אלפים לצד דרום, ואז הוא לא יכול לזוז לצד צפון אפילו פסיעה אחת, ואולי הוא קנה לצד צפון, דהיינו, שיש לו ארבעת אלפים, אלפיים של העיר, ועוד אלפיים של עירובי תחומין, ואז אינו יכול ללכת לצד דרום אפילו פסיעה אחת, ולכן לא יזוז ממקומו.
אם שניהם נתנו את העירוב ממש בקצה האחרון בסוף האלפיים, הוא לא יכול לזוז ממקומו, כי יש לו או לכאן או לכאן, אבל אם הם שיירו ולא מיצו את כל התחום, מה שהם שיירו, הוא יכול ללכת לצד השני, ומבאר השו"ע כיצד, אם שליח אחד נתן את העירוב אלף לצד דרום, נשאר לו אלף לצד צפון, כי גם אם העירוב תחומין חל לצד דרום, אבל הוא לא נתן את העירוב בסוף האלפיים, אלא בסוף אלף, אז נשאר לו אלף אמה לצד צפון, ואם נתן אחד למזרח לסוף אלף, והשני למערב לסוף חמש מאות, א"כ הוא הולך למערב אלף מכח מה ששייר לו העירוב שבמזרח, כי העירוב לצד מזרח הונח רק לסוף אלף, אז נשאר לו אלף לצד השני, ולמזרחו נשאר אלף וחמש מאות, מכח מה ששיר לו העירוב שבמערב, שהרי במערב הוא הניח את העירובי תחומין לסוף חמש מאות, א"כ יש לו עוד אלף חמש מאות תשלום האלפיים לצד השני, אבל אם שניהם הניחו את העירוב בסוף אלפיים ממש, אין לו אלא את מקומו בלבד, ולא יותר מכך.