"אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (ויקרא י"ח, ה')
הרה"ג רבי זלמן שווארץ שליט"א, ראש הכולל ודומ"ץ וויזשניץ-מאנסי בבארא פארק, סיפר לי סיפור נפלא: פעם נכנס יהודי אל כ"ק מרן האדמו"ר מוויזשניץ-מאנסי זי"ע, והרבי שאל אותו אם הוא כבר למד היום, הלה השיב: "כן, כבר למדתי". שאל אותו הרבי: "מה למדת?", והשיב שלמד 'חק לישראל'.
שאל אותו הרבי, אם הוא יכול לבחון אותו על מה שלמד. השיב שכן, והרבי שאל אותו: "איזו מצווה מלמדים את הגר לראשונה, כשבא להתגייר וללמוד תורת ישראל", והשיב: "מצוות פאה" (ראה מס' יבמות דף מ"ז ע"א, רמב"ם הל' איסור ביאה פי"ד ה"ב). שאל אותו הרבי: "התדע למה דווקא מצוות פאה מלמדים אותו, יותר משאר המצוות?". אמר הלה שאינו יודע, ואמר הרבי: "אני אגיד לך למה, לפי שמצוות פאה, הוא דבר שנותנים לשני משל עצמו, ומלמדים לגר שהדבר הראשון והתנאי הראשון של יהודי, הוא לתת לשני משל עצמו- די ערשטע סימן פון א איד איז אוועקצוגעבן פון זיין אייגענע הארעוואינע פאר ינעם (הסימן הראשון של יהודי הוא, שהוא נותן לשני את מה שהוא עמל בעצמו…)
●●●
סיפר לי הרה"ג ר' ברוך שטערן שליט"א, בן הגה"צ אב"ד מירון שליט"א, שכ"ק מרן אדמו"ר מוויזשניץ-מאנסי זי"ע, היה קורא מידי פעם את העיתון 'דער איד', היוצא לאור באמריקא (וכידוע שגדולי ישראל צריכין לדעת את כל מה שאירע, כי שואלים אותם על דא ועל הא). בדרך כלל היה קורא רק הכותרות, ולפעמים גם כתבות למיניהן שנצרכו לו לדעת בענייני הכלל.
פעם היה כ"ק מרן אדמו"ר מפאפא שליט"א, עומד להגיע לביקור בביתו של כ"ק מרן האדמו"ר מוויזשניץ-מאנסי זי"ע, ובטרם הגיע, אמר המשב"ק לרבי מוויזשניץ, שהאדמו"ר מפאפא מגיע כבר, וצריכים להוריד את העיתון מעל השולחן, אך הרבי לא התייחס למה שהוא אומר. אח"כ אמר הגבאי שוב: "הלא הוא מגיע בעוד כמה דקות, וצריכים להוריד את זה מהשולחן", אז אמר לו הרבי: "אל תגיד לי מה לעשות"…
וכך נשאר העיתון על השולחן, כשהרבי מפאפא נכנס לביתו של הרבי מוויזשניץ, וישבו ושוחחו יחד והעיתון על השולחן. באמצע שאל הרבי מוויזשניץ את הרבי מפאפא: "פאפא רב, עד מתי אתם נשארים בעירנו?", השיב הרבי מפאפא: "עד יום שלישי". הגיב הרבי מוויזשניץ: "בעיתון 'דער איד' כתוב עד יום רביעי"…
בדומה לזה מסופר, שפעם הגיע כ"ק מרן אדמו"ר מסקולען שליט"א אל הרבי מוויזשניץ זי"ע לביקור, וגם אז אמר הגבאי שיש להוריד את העיתון מעל השולחן, כי זה לא מתאים שיהיה על השולחן בעת שמגיע האדמו"ר מסקולען, ואמר לו הרבי: "אם מתאים לי- עס פאסט מיר- לקרוא עיתון- עס פאסט – שהרבי מסקולען ידע מזה"…
●●●
סיפר לי הרה"ח ר' אליהו ניימאן שליט"א, מחשובי חסידי וויזשניץ-מאנסי, שלפני שנים לקח אחד ברכבו את כ"ק אדמו"ר מוויזשניץ-מאנסי זי"ע לטורנטו, והרבי ביקש ממנו שלא ייסע במהירות גבוהה מעל המותר. באמצע הנסיעה נרדם הרבי, וכשהקיץ שאל את הנהג: "למה נסעת במהירות גבוהה מהמותר?". תמה הלה, ושאל את הרבי: "חשבתי שהרבי ישן, עכשיו אני רואה שהרבי כלל לא ישן", השיב הרבי: "באמת כן ישנתי, ואם אתה רוצה לדעת איך ידעתי מה שעשית- אזי אגיד לך- הנה הדבר פשוט מאוד, דע לך, שלפני שנרדמתי, הסתכלתי על השילוט בחוץ מהי המהירות המותרת לנסוע, וגם הסתכלתי כמה ק"מ (מייל) עדיין נשאר עד המקום שצריך להגיע לשם, ועשיתי חשבון כמה זמן ייקח לנו להגיע באותה מהירות המותרת, ועכשיו שהגעת לפני הזמן, בהכרח שנסעת במהירות גבוהה יותר"…
●●●
סיפר לי האברך היקר, הרה"ח ר' נפתלי מערינג הי"ו, מחשובי חסידי וויזשניץ-מאנסי בוויליאמסבורג, שסיפר לו נגיד אחד השייך לחסידות סאטמאר, שלפני שבוע נעשה אחד מבניו 'בר-מצוה', ונסע עם בנו בחור הבר-מצוה למאנסי, למעון קדשו של זקן האדמורי"ם כ"ק מרן אדמו"ר מוויזשניץ-מאנסי זי"ע, כדי לקבל את ברכתו, הגם שאין לו שום שייכות לחסידות וויזשניץ.
כשנכנס אצל הרבי, הניח הנגיד על שולחן הרבי צ'ק על סך עצום, אך היות והרבי איננו רואה בעיניו ל"ע, אמר הנגיד להרבי זי”ע, שהניח על שולחנו סכום של "ח"י אלפים דולר!". הרבי האזין לדבריו, ואמר לו "יישר כח", ותו לא מידי…
היהודי עמד משתומם, כי היה בטוח, שלאחר שייתן כזה סכום גדול, אזי יקבל כבוד מלכים מהרבי, ולא יפסיק הרבי להודות לו, להללו ולשבחו על הנדבה הנכבדה, ועכשיו הוא רואה שהרבי מגיב רק ב"יישר כח" ותו לא. לכן חשב הלה שכנראה מחמת חולשותו של הרבי (ואכן אושפז בבית החולים כיומיים אחרי זה), לא תפס שמדובר בסכום כה גדול, ולכן אמר שוב להרבי שהוא הניח לפניו צ'ק על סך ח"י אלפים דולר, והרבי שומע ואומר לו שוב: "יישר כח", ולא הוסיף לומר לו שום דבר.
כשראה הנגיד שהרבי לא מתייחס לדבריו, החל להציג את בנו בפני הרבי, ואמר לרבי שבנו נכנס השבוע לעול התורה והמצוות, ובדרך אגב סיפר לרבי, שבנו לומד בחבורת בחורים מיוחדים ומתמידים, וזכה לכבוד הבר מצוה לסיים את כל הששה סדרי משנה!
כששמע הרבי את דבריו, נתרגש עד למאוד, ופניו קרנו מאושר. תפס את הבחור בשתי ידיו ואמר לו ברוב חביבות: "אזוי?! – אה!!". הרבי לקח את ידי הבחור, נשק לו את ידו ואמר לו: "דו ווייסט נישט וויפיל דו האסט מיך מחי' געווען"…
●●●
גיסי, הרה"ח ר' אברהם דוד פוקס שליט"א, מחשובי חסידי וויזשניץ- מאנסי סיפר, שפעם אחת נכנס אדם אל כ"ק מרן האדמו"ר מוויזשניץ- מאנסי זי"ע, והתאונן שהוא נרדם באמצע לימודו תמידין כסדרן וזה מאוד מפריע לו, ואינו יודע מה לעשות. אמר לו הרבי בפשטות: "גם אני נרדם באמצע לימודי, וכשאני מתעורר אני ממשיך מיד ללמוד"… (ובדרך אגב, פעם הייתי נוכח בביהמ"ד וויזשניץ- מאנסי ביו"ט פורים, כאשר הבדחן עמד על השולחן ושימח את האנשים. האנשים נהנו וצחקו, אך הרבי ישב שקוע במחשבותיו. באמצע אמר הבדחן מילתא דבדיחותא מיוחד שהצחיקה את האנשים, וכולם צחקו בקול, ואז ננער הרבי ממחשבותיו ושאל את בנו: "מה היה כאן? למה כולם צוחקים כל כך חזק?"… ואמר לי ידידי הגה"צ אב"ד סקולען-מאנסי שליט"א, שברור אצלו כשמש, שהרבי שינן אז איזו מסכתא בעל פה….)
(מתוך 'נועם שיח' – מכון אפריון לשלמה)