הנודר צדקה לרפואת חולה והחולה נפטר – האם חייב לקיים את הנדר?
אדם שנדר לצוּם, או לתת כסף לצדקה, לרפואת חולה מסוים, והחולה נרפא, או נפטר, רחמנא ליצלן – עליו לקיים את הנדר; משום שקבלת הנדר היא ללא תנאי, מתוך תקוה שבזכות הצוֹם, או הצדקה, ישמע השי"ת את התפילות והחולה יתרפא.
אולם, אם נודע לו כי לפני שקיבל על עצמו את הצוֹם כבר נרפא החולה או נפטר, אינו חייב לצוּם, כיון שהקבלה היתה בטעות. וכמו כן, אם התנה את קיום הנדר ברפואת החולה, וכגון שנדר שאם חולה פלוני יתרפא, יתן סכום פלוני לצדקה – אינו צריך לקיים את הנדר אלא כשהחולה אכן התרפא, ולא כשנפטר. וככל האמוּר, כך הדין בנדרי תענית וצדקה שנעשו לישועה מכל צרה שהיא.
[שו"ע תקסט, א-ב, ומשנ"ב ב, ג, ד ו־ז]
ציבור שגזרו תענית לרפואת חולה ונרפא – האם חייבים לצוּם?
כאשר בית דין גוזרים תענית לרפואת חולה, או לישועה מכל צרה אחרת, והחולה נרפא, או שנושעו מהצרה, אינם צריכים לצוּם; אם משום שהקֵלו בדבר זה מפני טורח הציבור, ואם משום שאנו אומדים את דעת בית דין שלא גזרו תענית אלא למקרה שיהיה בה צורך. ויש אומרים, שאף באופן שהחולה מת, או שכבר לא ניתן להינצל מהצרה, אין הציבור צריכים לצום.
ואם כבר החלו לצום, ולפני חצות היום נודע להם שנושעו מהצרה, רשאים להפסיק את הצום; אבל אם תלמידי החכמים שבציבור, ורוב הציבור, רוצים להשלים את התענית – צריכים כולם להשלים את הצום. וכן אם נודע להם שנושעו מהצרה רק לאחר חצות היום, עליהם להשלים את הצום.
[שו"ע תקסט, א, ומשנ"ב א, ב ו־ה, (וראה עוד שם); ביאורים ומוספים דרשו, 5]
האמירה "הריני נודר לעשות מעשה פלוני" – האם נחשבת כנדר?
איסור נדר האמור בתורה, פירושו, שאדם אוסר על עצמו חפץ מסוים, וכגון שאומר: "כל הפירות שבביתי עלי כְּקָרְבָּן". ויכול לאסור גם אכילה ביום מסוים, על ידי שאוסר עליו את כל המאכלים והמשקאות ביום פלוני. ואיסור שבועה, פירושו, שאדם אוסר את עצמו, או מחייב את עצמו, בעשיית פעולה מסוימת, וכגון שאומר: "שבועה שלא אוֹכַל את הפירות שבביתי".
והלשון השגורה בפי העם: "הריני נודר לעשות כך וכך", אינה לשון נדר, ואף לא לשון שבועה, שהרי אינו אוסר חפץ מסוים, וגם אינו מזכיר בדבריו שבועה; אבל צריך להתיר נדר זה, כדי שלא יבואו להקל ראש באיסור נדר. ואם נָדַר לדבר מצוה, לכל הדעות הנֶדר חל אף בלשון זו. ויש אומרים, שנדר זה חל מן התורה אף כשאינו לדבר מצוה.
[שו"ע תקע, א, ומשנ"ב ג-ד; ביאורים ומוספים דרשו, 6]