שמעון טיקוצקי
הרה"ג ר' אברהם שמואל יהודה גשטטנר, מחשובי תלמידיו ומקורביו של הג ה"ק בעל 'ויחי יוסף' מפאפא זי"ע, מציין בזיכרונותיו מעשה נפלא שאירע עמו בט"ו בשבט, עת התלווה אל רבו בנסיעתו לעיר הנופש מיאמי לצרכי מנוחה.
אותו היום לא חש רבנו בטוב וחולשה שרתה עליו. כשעה ומחצה לפני תפילת מנחה קם ממנוחתו וביקש ללמוד עמי, אלא שאז הגיע אליו אחד מגדולי תורמי הישיבה, מר שוסטר. רבנו נאלץ לשוחח עמו ולהקדיש עבורו כמחצית השעה. לאחר שהלך העשיר לדרכו ביקש שוב רבנו ללמוד עד לתפילת מנחה. הזכרתי לו כי היום הוא חמישה עשר בשבט וטרם אכלנו סעודה עם פירות כנהוג ביום זה. הצטער רבנו צער רב כי מפאת מכאוביו נשכח הדבר מלבו, וזירז אותי להביא את הפירות כדי שיוכל לטעום מהם עוד לפני המנחה.
נכנסתי אל אכסנייתו של הרבי ושאלתי את הרבנית ע"ה היכן מונחים הפירות. אמרה לי הרבנית כי בבית אין כל פירות. לשמע הדברים עגמה עלי רוחי. הזמן הקצר הולך ואוזל. עד שאצליח למצוא מכונית שתיקח אותי אל החנות כבר יעבור זמן מנחה. ניגשתי לרבנו ושחתי לו את המצב. הרבי נענה מיד: אוי, א שאד! חבל מאד! הלא מר שוסטר היה כאן זה עתה, יכול היית לנסוע עמו לחנות.
והנה לא עוברים כמה רגעים וצפירת מכונית נשמעה מן הרחוב. יצאתי החוצה, לתדהמתי הרבה רואה אני את מר שוסטר בכבודו ובעצמו קורא לי מתוך המכונית. "לאחר שנסעתי מכאן חשבתי לעצמי, איך ייתכן שהייתי אצל הרבי ולא הצעתי את עזרתי", אומר מר שוסטר כמשיח לפי תומו. ואני אינני מאמין למשמע אוזניי… כמובן מיד דהרנו אל החנות ועוד הספקנו לחזור לפני מנחה ולהביא לרבנו לטעום מהפירות.
כשסיפרתי לרבנו על ההשתלשלות הפלאית, נענה קצרות: "איך האב איהם ממשיך געווען מיט די מחשבה" – המשכתי אותו עם המחשבה.
געגועים מעומק הגלות
תיאור מלא הוד ממעמד עריכת שולחן ט"ו בשבט אצל הרה"ק רבי יצחק אייזיק מספינקא זי"ע בעל חקל יצחק', שהעלה על הכתב הסופר הנכבד רבי אהרן סורסקי שיחי' כפי ששמע מפי עד ראייה הרה"ח ר' יצחק נחשוני ז"ל:
אזכור חגיגת ט"ו בשבט בבית הצדיק מספינקא זצ"ל. שולחנות ערוכים בפירות, מגדנות ויינות משרים על המסובים מצב רוח חגיגי. מפי הצדיק היושב בפנים משולהבות זרועי זוהר שמימי נובעים פתגמים, ברקי רעיונות וסיפורים המכניסים אותך לעולמות אחרים. אדם יושב כאן ורואה חלום באספמיא. הגופים כאילו נעוצים בשווקי התגרנים של סעליש, ונשמות מרפרפות בירושלים של מעלה. הצדיק מסביר את עניין המרגלים בפרד"ס ומושך את כולנו אגב אורחא להר המוריה, עומד ארוכות במקום המקדש וקבר רחל, טובל בחמי טבריה ושופך שיח במירון… וחנוונים ומוכרי גרוטאות כאילו שכחו חורי חנויותיהם ונמשכו בעל כרחם לעולמות של קסם ויופי שבחיק המכורה שלנו, ארצנו הקדושה…
הנה נוטל הצדיק פרי חדש לברך עליו שהחיינו. העיניים מרוכזות, הלבבות דופקים בקצב, הפנים נסוכות שמחה, ופתאום… נפץ אדיר זעזע את האוויר! בטרם התחלנו להבין מה קרה ולרדת ממרומי ההר למציאות העגומה, כיסו רסיסי שמשות מנופצות את כובעי הקטיפה ובגדי החג, ושתי אבנים גדולות וכבדות נחו וירדו על השולחן, בדיוק מול הרבי. כשחדרה ההכרה ללבבות ונתבהר לעין כל מה קרה, נעשו הפנים חיוורות כסיד והעיניים הסתכלו בהבעה של פחד כמתעוררות מחלום מקסים לחיי זוועה.
בעצם לא קרה דבר יוצא מהכלל. אדוני הארץ לא רצו להודות במלכות שהקימו להם היהודים בתוך הרשות שלהם, והשקצים רצו רק להזכירם שעל עקרבים הם יושבים. ורק נס מן השמים היה שמזכרת זו לא עלתה בדמים, ורק שמשות שבורות עמדו בפיות פעורים מבשרות אימה.
משלקח הצדיק שוב את הפרי החדש בידו והתכונן לברך עליו כאילו דבר לא קרה, הסתכלו עיניים תמהות משתוממות: שהחיינו לזמן הזה?!
והצדיק כאילו הרגיש בצפונות הלב, הניח את הפרי מידו, פתח ואמר: שהחיינו וקיימנו לזמן הזה… כל מצוה יש לה זמן מיוחד להבליט את מובנה הפנימי של המצוה. ט"ו בשבט מזכיר לנו את ארץ ישראל ואת הגאולה העתידה… כיצד אפשר להבין את מהותה הפנימית לולא שחושפים לעיניך את מהותה של הגולה המקוללת… מתוך החושך אפשר להכיר את האור. אלמלא שישנו חושך אין להרגיש באור…
הדהדו מאות פיות בבת אחת: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
ועל כולם אם בירך שהכל 'יצא'… לאן?
סיפר הגה"צ רבי אברהם אנגלרד זצ"ל אב"ד דאברא וקריית באבוב בת ים: פעם בשולחן חמישה עשר בשבט ערמו החסידים על שולחנו של מרן הרה"ק בעל קדושת ציון' מבאבוב זי"ע פירות נדירים מזנים שונים ומשונים שלא היו שכיחים כלל בחבל גליציה. היו ביניהם פירות שברכתם בורא פרי העץ, אך היו גם פירות שנתעוררה סביבם שאלה, באשר ברכתם שנויה במחלוקת הפוסקים.
בתוך כך הבחין רבנו בעלם צעיר שככל הנראה לא יכול היה לשלוט בעצמו, חטף לו שיריים מאחד הפירות הססגוניים, בירך עליו בחטף והכניסו לפיו כהרף עין.
בו במקום קרא הרבי לאותו בחור ושאל אותו: איזו ברכה בירכת על הפרי? התוודה הבחור ואמר: באמת לא ידעתי מהי ברכתו של פרי זה, אך נזכרתי בדברי המשנה 'ועל כולם אם בירך שהכל יצא', בהתאם לכך ברכתי ברכת 'שהכל' ואכלתי את הפרי.
אמר לו הרבי: לא נהגת כהוגן. אמנם בדיעבד אם אין אדם יודע מה לברך, אזי יברך שהכל, אך זה נאמר רק כאשר לא ניתן לברר מהי הברכה הראויה. אולם כאן הלא ישנם ברוך השם אברכים מופלגים שיכולים להשיב לך דבר ברור. היה לך לשאול אותם את ההלכה.
והוסיף הרבי ואמר לו בקפידה: על כגון זה מפרש אני באופן אחר את דברי המשנה שהזכרת, 'ועל כולם אם בירך שהכול' – מי שמברך שהכול על כל ספק ברכה ואינו משתדל כלל לברר את ההלכה, הרי זה 'יצא' – סופו לצאת לתרבות רעה, כי מזלזולו בברכות עלול הוא להידרדר וסופו ח"ו לזלזל בכל התורה כולה.
('המבשר תורני' בשלח תשע"ג)