מעשה שהיה עם יהודי יקר המתגורר בפרוזדור ירושלים. בשלב מסוים 'התלבשו' עליו בקופת חולים שהוא חייב לעשות דיאטה ופעילות יומית, אחרת… אז הוא התחיל בהליכות מהירות כל יום במשך לא פחות מארבעים וחמש דקות רצופות. אבל אחרי ההליכה צריך להחזיר את הקלוריות שאבדו, אז הכין לעצמו סנדוויץ' בשרי מזין ומשביע, ויצא לדרך.
נהג במכונית עד הפארק הסמוך לביתו והחל בהליכה המתישה. כאשר סיים מיהר למכונית, הוציא את הסנדוויץ' והניח אותו על ספסל סמוך מתחת לעץ, קפץ לברז מים בסביבה וחזר. הסנדוויץ' כמובן נח על הספסל, ממתין לו.
ואז הוא נזכר בסיפור הידוע והמוכר, על היהודי מהמטוס שהחליט לא לאכול את מנת המהדרין שחולקה לו בטיסה משום 'בשר שנתעלם מן העין', ולבסוף התברר כי שכנו לספסל אכן החליף את בין שתי המנות. החליט אפוא מיודענו, שהסנדוויץ' הזה, זכרונו לברכה… הוא לא יגע בו. הוציא אגס מהשקית והחל לנגוס בו.
בשלב זה עלו באוזניו צחקוקים. הפנה את מבטו והבחין בכמה נערים מנוערים מתורה ומצוות גועים מצחוק. האמיץ שביניהם צעק מרחוק: "איך הג'וק ששמנו לך בסנדוויץ', טעים?" וכולם געו יחדיו חה חה חה…
שערותיו סמרו, אבל הוא שחרר חיוך רחב. "על 'בשר שנתעלם מן העין' שמעתם, חברה?"
"שו האדה?" – מה זה?
"הנה הסנדוויץ', לא נגעתי בו". הציג אותו נוכח עיניהם המשתאות והמאוכזבות. "ואתם יודעים למה לא אכלתי אותו? כי חכמינו, שהיו יותר חכמים ממני ובוודאי מכם, רצו להציל אותי מהאיסור ומהגועל שבאכילת ג'וק. מה תגידו?".
הדוגריות שלו שבתה את ליבם. הם התקרבו אל הספסל ובמשך לא פחות משלוש שעות ישבו קשובים לתורה מסיני אותה שמעו לראשונה בחייהם.
(ע"פ מדור 'מעשה למעשה', יתד נאמן תולדות תשע"ז)