המתחמם לאור נרות החנוכה או שאור הנרות מרגיעו, האם נחשב הנאה האסורה?
לגבי הנאה מחום הנרות שעומד לידם ומתחמם לאורם, דעת הגר"ש וואזנר (פסקי שמועות חנוכה עמוד קי"ב בשם הגרי"א דינר) שגם הנאה כזאת אסורה, שחז"ל אסרו כל סוגי ההנאות מעצם נר החנוכה, ולא דווקא הנאת האור, וחום נחשב הנאה המגיעה מעצם שלהבת נר החנוכה.
וכן להניח אוכל על בית החנוכייה כדי שיתחמם לחום הנרות, דעת הגר"נ קרליץ (שם) שאסור כי נחשב כהנאה משלהבת הנר.
לעומת זאת מי שהאור של נר החנוכה מרגיעו, כגון שהולך לישון ואור הנרות מרגיעו מפחד החושך, דעת הגר"ח קניבסקי (שם עמוד קט"ו) שמותר להנות מאור הנר לצורך כך, כי אינו נחשב שימוש באור הנר עצמו [אלא נהנה מסגולת האור שמרגיעו].
המדליק בשמן זית מוקשה כמו שמצוי בזמננו, האם נחשב כמדליק בשמן?
ספק זה נובע מהדין שהדלקת נר חנוכה היא לזכר הדלקת הנר במנורה שבבית המקדש [ראה סי' תרע"ג במשנ"ב ס"ק ח' בשם הר"ן וס"ק ד'], ומכיון שכן, דנו הפוסקים האם צריכה להיות בדמיון ממש להדלקת הנר שבמנורה, או שדי במה שנעשה באותה צורה ואופן.
ודיון זה נוגע גם לענין הנדון שלנו, בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן קמ"ג) כתב שאין צריך דמיון מושלם בין שמן המנורה בבית המקדש לשמן נרות החנוכה, ולכן אף ששמן קרוש פסול להלדקת המנורה בבית המקדש, כיון שאינו משקה ואין לו שם שמן [ואם הוא נקרש לאחר ששמוהו בכלי שרת מסתפק שם אם הוא כשר להדלקה בבית המקדש], מכל מקום אין בידנו לדחותו מהיותו כשר להדלקת נר חנוכה בהידור, כיון שלמעשה הוא נמס בשעת ההדלקה על ידי האש, ואין דולק אלא שמן זית שאורו זך וצלול יותר משאר שמנים [ומה שיש חומר הקרשה בתוך השמן דעת הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש ח"ג פל"ד אות ט"ז) [לענין שמן שקצת מוקשה], שאם הוא פחות משישים מהשמן עצמו, הרי הוא בטל לשמן, ויש לזה שם של שמן זית זך]
מאידך, דעת הגר"נ קרליץ (פסקי הלכות מהגרי"א דינר פ"ט אות א') שצריך שיהיה דמיון מושלם בין השמן שהודלק במנורה בבית המקדש, לבית השמן שמדליקים בו נרות חנוכה, ואם אינו דומה, אין בו את ההידור של הדלקת נר חנוכה. אלא שהסתפק לענין שמן מוקשה, האם אכן שמן מוקשה היה כשר להדלקת המנורה בבית המקדש..
בזמננו שנוהגים להדליק את הנרות בתוך כוסיות זכוכית, האם נחשב שמדליק בחנוכיית כסף?
בימינו נפוץ להדליק את נרות החנוכה בתוך כוסיות זכוכית ששמים אותם בקני המנורה, ואף המקפידים להדליק במנורת כסף מהודרת, שמים כוסיות זכוכית ובתוכם שמן, ובזה מדליקים, והשאלה האם מפסידים הם בכך את מעלת ההדלקה בחנוכיית כסף, שהרי עצם ההדלקה לא נעשית בחנוכיה עצמה?
אכן, כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן קנ"ז) שלדעות הפוסקים שצריך כלי ממש לנר חנוכה והדבר לעיכובא, אם כן נמצא שכיוון שהשמן נמצא בכלי זכוכית, עיקר ההדלקה נעשית בזכוכית ולא בחנוכיה ונחשב כמדליק בזכוכית, אמנם כתב (שם) שהעיקר נראה מסתימת הפוסקים שלא צריך כלי דווקא והעיקר שהנרות ידלקו [ראה משנ"ב סי' תרע"א ס"ק ח'], ואם כן כל הדין שמהדרין בחנוכיה זה רק הכשר למצוה ונוי ומסתבר שהכוסות בטלות לחנוכיה, ונחשב שמדליק בחנוכיית כסף עצמה ומקיים בזה את כבוד המצוה להדליק בחנוכיה יפה. וכן דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה חנוכה פט"ו אורחות הלכה הערה 17) וכן דעת הגר"נ קרליץ (פסקי הלכות חנוכה מהגרי"א דינר פ"ט אות ח').
ומי שאין בידו לקנות חנוכיה מכסף, האם יש עצה בשבילו להדר בחנוכיה יפה? בסדר היום (סדר חנוכה ד"ה ובענין הנרות) כתב שיקנה עכ"פ פמוט אחד מכסף, וידליק בו כל לילה את הנר הנוסף, ויקיים בזה את ההידור.