יום שני ט"ז באלול תשע"ט
מדוע נוהגים לקדש את הלבנה דווקא במוצאי שבת?
לדעת השולחן ערוך והרמ"א, מצוה מן המובחר לקדש את הלבנה במוצאי שבת, (או במוצאי יום טוב, בחודש סיון), מפני שאז האדם מבושם ולבוש בבגדים נאים, כיאוּת לקידוש לבנה, הנחשב לקבלת פני השכינה. וקידוש לבנה במוצאי שבת, הוא אות של הצלחה לכל החודש.
אולם, כאשר הלילה של מוצאי שבת הוא בתוך חמשה לילות לסוף הזמן (ראה תקציר למחרתיים), כלומר, שבליל שישי שלאחריו כבר לא יוכלו לקדש את הלבנה – אין להמתין עד למוצאי שבת; מפני שאנו חוששים לרצף של (עד) חמשה לילות מעוננים שבהם לא תהיה אפשרות לקדש הלבנה מחמת שתהיה מכוסה בענן, וזמן קידוש הלבנה יחלוף ולא יוכלו עוד לקדשהּ בחודש זה.
ויש אומרים שמיד בהגיע הלילה הראשון שניתן לקדש בו את הלבנה (ראה שם), יש לקדשהּ, מפני שלדעתם, אין להשהות קיום מצוה אף אם לאחר מכן ניתן יהיה לעשותה באופן מובחר יותר. ומנהג רוב ישראל כדעת השולחן ערוך והרמ"א, אך בתקופת החורף, במידה וקיים חשש כי כל הלילות הבאים יהיו מעוננים, עדיף לנהוג כדעה זו.
[שו"ע תכו, ב, משנ"ב ד-ו, וביה"ל ד"ה במוצאי; ביאורים ומוספים דרשו, 18]
המקדש את הלבנה בליל שבת – האם רשאי לרקוד לאחר מכן?
אין מקדשים את הלבנה בליל שבת ובליל יום טוב; ויש לדבר טעמים רבים על פי ההלכה ועל פי הקבלה. אולם, אם ליל השבת, או ליל יום טוב (ראשון של פסח, או ראשון של סוכות), הוא הלילה האחרון של זמן קידוש לבנה, יש לקדשהּ; אך אין לומר אלא את הברכה, ולא את יֶתר האמירות שנוהגים לומר בשעת קידוש לבנה (ראה תקציר למחר), וכל שכן שאסור לרקוד לאחר קידוש לבנה, כנהוג בימות החול. ויש אומרים שגם במקרה שהלילה האחרון שבו ניתן לקדש הוא במוצאי שבת, יש לקדש בליל שבת; ויש חולקים.
ובחודש תשרי – לדעת הרמ"א אין לקדש עד לאחר יום הכיפורים, מפני שקידוש לבנה נחשב לקבלת פני השכינה, וצריך לקבלם מתוך שמחה, ואילו בימים אלו חרֵדים מן הדין, והשמחה אינה שלימה. ויש אומרים כי אדרבה, יש לקדש לפני יום הכיפורים, שמא זכות מצוה זו תכריע את הכף בדין ביום הכיפורים. וכן בחודש אב – לדעת הרמ"א אין לקדש את הלבנה עד לאחר תשעה באב, מפני ששרויים באבילות, ואסורים בשמחה; ויש חולקים.
[שו"ע תכו, ב, משנ"ב ח, ט ו־יב, שעה"צ יב-יג, וביה"ל ד"ה ולא; ביאורים ומוספים דרשו, 16, 21, 27 ו־28]
מהו הענין המיוחד לקדש את הלבנה דווקא במוצאי תשעה באב?
לדעת הרמ"א אין לקדש את הלבנה במוצאי תעניות, למעֵט במוצאי יום הכיפורים, שבו שרויים בשמחה. אך לדעת אחרונים רבים, במוצאי עשרה בטבת ותשעה באב יש לקדש, כיון שהתאריך קרוב לסוף זמן קידוש לבנה. ולדעת האריז"ל, בחודש אב יש לקדש דווקא במוצאי תשעה באב, מפני שהוא זמן לידת מלך המשיח, שיש למלכותו שייכות לקידוש לבנה, (ראה תקציר למחר).
ובמוצאי צום גדליה (אף לדעה שמקדשים לפני יום הכיפורים, ראה לעיל) – לכל הדעות אין לקדש, כיון שהוא בתחילת החודש, ויש זמן רב עד לסוף זמן קידוש לבנה. ומאידך, במוצאי תענית אסתר, כשהיא בזמנהּ, בי"ג באדר, לכל הדעות יש לקדש, משום שהתאריך סמוך מאוד לסוף זמן קידוש לבנה; ויש אומרים – משום ששרויים בו בשמחה (ברוב המקומות), שהרי הוא ליל פורים.
ובכל מקרה שמקדשים במוצאי תענית – למעֵט במוצאי יום הכיפורים, שבו שרויים בשמחה כנ"ל – יש לאכול מעט קודם לכן, כדי שלא לקדש כשהוא מעונה.
[שו"ע תכו, ב, משנ"ב י-יא, ושעה"ח ח; וראה ביה"ל ד"ה קודם; ביאורים ומוספים דרשו, 22-23]