יום שלישי ח' בסיון תשע"ט
משרת שהשכיר את רשות אדונו הגוי לצורך 'עירוב חצרות' וסוּלק מתפקידו – האם השכירות בטֵלה?
כפי שלמדנו, חצר שדרים בה יהודים וגוי, גזרו חכמינו ז"ל שלא יחול בהּ 'עירוב החצרות' אלא אם דיירי החצר היהודים ישכרו מהגוי את רשותו. וניתן לשכור את רשות הגוי – אף שלא מדעתו – מאחד מבני ביתו, או ממשרתו, כאשר הוא רשאי להשתמש ברשות אדונו. ויש אומרים שאף אם בן ביתו, או משרתו, נוטל את דמי השכירות לכיסו, ואינו מעבירם לאדונו – השכירות חלה.
ואם שכרו את רשות הגוי מאחד ממשרתיו, ולאחר מכן סוּלק מתפקידו – השכירות בטֵלה; אלא אם כן שכרו ממנו את רשות אדונו לזמן קצוב, שאז השכירות נמשכת עד לתום תקופת השכירות. ברם, משרת שמינוהו מראש לתקופה מסוימת, אין בכוחו להשכיר את רשות אדונו למשך תקופה הארוכה יותר מתקופת עבודתו כמשרת.
[שו"ע שפב, יד, ומשנ"ב מז; ביאורים ומוספים דרשו, 75]
המנהג הקדוּם לשכור את רשויות הגויים שבעיר מידי מושל העיר או שר המשטרה
בערים שעושים בהן 'עירוב חצרות' ו'שיתוף מבואות' לכל העיר, וצריך לשכור מהגויים הדרים בהן את רשויותיהם – מנהג ישראל מקדמת דנא לשוכרן מידי פקידי המלוכה והממשלה הממונים על העיר, וכגון מושל העיר, או שר המשטרה, שהואיל והם מורשים להשתמש בכל מקום בעיר, (וראה להלן), דינם כבני ביתם של הגויים, וכנ"ל. וכן ניתן לשכור את רשויות הגויים מאחד הפקידים, בכירים או זוטרים, העובדים תחת אחד מממונים אלו.
ולכתחילה אין לשכור מהם ללא הגבלת זמן, כיון שבאופן זה, כאשר יעבירו את הפקיד ממשרתו, תתבטל השכירות מאליה; אלא יש לשכור למשך זמן קצוב. ואין לשכור למשך יותר מעשרים שנה, כיון שיש להניח שראשי המלוכה והממשלה, שהפקידים הם באֵי כוחם, מקפידים שלא ישכירו למשך זמן כה רב; ומה גם ששכירות למשך תקופה ארוכה במיוחד, נראית כ'חוכא ואטלולא'. ויש אומרים שיש לקצוב את השכירות לעשר שנים.
[שו"ע שפב, יד, משנ"ב מז-מח, וביה"ל ד"ה ועדיין; וראה תחילת ביה"ל שם; ביאורים ומוספים דרשו, 79]
פקידים 'של כבוד' – האם ניתן לשכור מהם את רשויות הגויים שבעיר?
כאמוּר, כוחם של פקידי המלוכה והממשלה להשכיר את רשויותיהם של הגויים שבעיר ליהודים לצורך 'עירוב חצרות', נובע מהרשות שיש בידם להשתמש בכל מקום בעיר. ואכן, פקידים שאינם מורשים לכך, וכגון אנשי הצבא, או פקידים 'של כבוד', שאין בידם כל סמכות – לא ניתן לשכור מהם את רשויות הגויים.
אולם, לדעת הרמ"א, פקיד שהיה ממונה על העיר, והעבירוהו מתפקידו אך הוא ממשיך לקבל משכורת מקופת המדינה – דינו כאילו נותר בתפקידו; ויש חולקים. ואם השכיר את רשויות הגויים בהיותו עדיין בתפקידו – יש אומרים שאף לדעת החולקים אין השכירות בטֵלה, כיון שהעובדה שהוא ממשיך לקבל משכורת מקופת המדינה, מוכיחה כי ראשי המדינה אינם מעוניינים לבטל את הפעולות שביצע בהיותו בתפקידו; ויש אומרים שלדעת החולקים אין להקל אף באופן זה.
[שו"ע שפב, יד, משנ"ב מט, וביה"ל ד"ה ועדיין; ביאורים ומוספים דרשו, 82]