יום שני כ' בחשוון תשע"ט
ה'מכשיר' לחימום היילוד – בזמן חז"ל
בזמן חכמינו ז"ל היה מקובל לטמון לאחר הלידה את שִׁלְיַת היילוד בקרקע, כסגולה לחימום היילוד. ואף התירו חכמינו ז"ל לעבור על איסור דרבנן של טלטול מוקצה לצורך קיום סגולה זו, אך לא על איסור דאורייתא, ולכן אסור לחפור בקרקע ולטמון בה את השליָה בשבת, שהרי יש בכך איסור דאורייתא של מלאכת 'חורש'. ונהגו אז לטמון את השליָה בשמן, בספוגי צמר, בבגדים בלויים, או בתבן, עד למוצאי השבת, שאז היו טומנים אותה בקרקע; וגם באופן זה פעלה הסגולה לחימום הוולד. והסיבה שנהגו לטומנה דווקא בקרקע, היא משום שיש בכך מעין משכון וסימן לקרקע שהיילוד ישוב לעפרו במלאות ימיו ושנותיו.
[שו"ע של, ז, משנ"ב כה-כו, וביה"ל ד"ה הולד; ביאורים ומוספים דרשו, 25, בהרחבה ע"פ המקור]
הדין המיוחד של עובר הנולד בחודש השמיני בזמנים עברו
בזמנים עברו, עובר שנולד לפני החודש השביעי, או בחודש השמיני – נחשב כ'נֵפֶל', ואסור היה לחלל את השבת לצורך הטיפול בו. ויתֵרה מזו – אף עובר שספק אם נולד בחודש השמיני, לדעת חלק מהפוסקים אסור היה לטפל בו. אולם, אם נשלמו שערותיו וציפורניו ככל העוברים – לדעת השולחן ערוך, אף אם נולד בחודש השמיני היה דינו כמי שנולד בחודש השביעי או התשיעי; ויש חולקים. ובמשך הדורות השתנה הדבר; וכלשון החזון איש: "יש טועים וסוברים שהנולד קודם תשעה הוא נֵפל, וזו טעות! אלא, כל שנגמרו שערו וציפורניו – מחללים את השבת לרפואתו; וכן מעידות עכשיו עובדות רבות, שבני שמונה חיים ומתקיימים". וראה להלן.
[שו"ע של, ז, משנ"ב כח-ל, וביה"ל ד"ה או; ביאורים ומוספים דרשו, 30, בהרחבה ע"פ המקור]
האם בזמננו יש לחלל את השבת באופן גורף לצורך טיפול בפגים?
בהמשך לאמוּר: בימינו, שיכולת הטיפול בפגים התקדמה לאין ערוך – מחללים את השבת אף לצורך הנולדים בחודש החמישי והשישי, וכל שכן לצורך הנולדים בחודש השמיני. ויילוד שנולד בלידה מוקדמת ולוקה במום קשה, ולדעת הרופאים ודאי הדבר שאינו עתיד לחיות מעבר לשלושים יום – הריהו מוגדר כ'נֵפל', ומעיקר הדין אסור לחלל את השבת לצורך הטיפול בו; אולם, יש מפוסקי זמננו שהורה כי במרכז רפואי שעובדים בו מטפלים רבים, וקיים חשש כי חלק מהם לא יבדילו נכונה בין המקרים, ולא יטפלו אף בפג שאין לגביו ודאות מוחלטת כי אינו עתיד לחיות מעבר לשלושים יום – יש לחלל את השבת באופן גורף לצורך טיפול בפגים.
[ביאורים ומוספים דרשו של, 30]