מעשה:
שח הרב הגאון רבי אריה יודלביץ שליט"א רב קהילות 'מבקשי השם' ו'בית אברהם' ברמת בית שמש: את הסיפור הבא שמעתי מאחד מידידי (הרה"ג ר' א' ל' שליט"א).
ערב אחד הוא נקלע מול חנות שווארמה, ועיניו לא יכלו לפספס את ה'גברא רבה' שנכנס למקום, נעמד מול המתקן הלוהט מדיף השומן והניחוח, ומבקש להכין לו מנה בּֽלַאפַה מבשר כבש.
שיהיה.
המוכר שוטח את הלאפה ושואל: חומוס?
ההוא בקושי מצליח להרים את היד, מנחית אותה בתנוחת אישור ואומר: "שִים!"
טחינה? "שִים!"
סחוג? "שִים!"
סלט? "שִים!"
חמוצים? "שִים!"
בצל? "שִים!"
עמבה? "שִים!"
רק כבש או גם הודו? "שִים!"
ציפס? "שִים!"
קטשופ? "שִים!"
בלהט ה"שִים" ממשיך המוכר לשאול עם חצי חיוך:
כורכום? "שִים!"
אגוז מוסקט? "שִים!"
הל? "שִים!"
כמון? "שִים!"
זהו. ידידי הצופה פונה לדרכו.
באותו יום בתפילת ערבית הוא משתדל להתפלל בכוונה, אך לפתע מצטלצל לו באוזן כמו זבוב טורדן: ""שִים! שִים! שִים!"…
מתי זה קורה לו בעוונותינו הרבים? בברכת שים שלום!… "שִים!" "שִים!"…
למעשה:
לפתע מהדהדת בראשו התובנה: הרי אני בדיוק כאותו אדם, ניצב ומבקש ללא הפסקה:
"שִים!" – שלום, טובה, וברכה, חן, וחסד, ורחמים, עלינו ועל כל ישראל עמך.
"שִים! שִים! שִים!"… בקשות אין ספור.
אבל מה אתה משלם עבור כל הבקשות הללו?
התשובה מונחת במילים הבאות: ברכנו אבינו" – אימתי נזכה לכל הברכות הללו ומה התשלום עבורן? – כולנו כאחד".
וכנודע מרבותינו בעלי המוסר שאחדות עם הכלל – כולנו כאחד" – היא העצה לזכות ביום הדין הקרב ובא.
(הרב ישראל למברגר, מוסף שבת קודש כי תבוא תשע"ז)