יום ראשון י"ב בחשוון תש"פ
המוכר חמץ לגוי בפסח – האם מותר לקבל את התשלום?
מי שמכר את חמצו לגוי בפסח – יש מהראשונים שסוברים, למרות שעבר על איסור דאורייתא, שהרי נהנה מהחמץ בכך שמקבל כסף תמורתו, הכסף מותר בהנאה. וכן דעת השולחן ערוך. והוא הדין אם קיבל דבר אחר תמורת החמץ.
וזאת, בשונה מחפצֵי הקדש ויבוּל שמיטה, שבמכירתם חלה קדושתם על הכסף, או דבר אחר, שהתקבל תמורתם; ומחפצֵי עבודה זרה, שבמכירתם חל איסורם על הכסף, או דבר אחר, שהתקבל תמורתם.
אולם, כל עוד לא קיבל את הכסף מהקונה, אסור למוכר לקבלו, משום שבקבלת הכסף חל הקנין. ואף במקרה שעשו מעשה קנין אחר בחמץ, וכגון שהקנה את החמץ לגוי ב'קנין סודר' – אסור לקבל את תמורת החמץ, משום שעיקר ההנאה מהמכירה היא בשעת קבלת התמורה. וראה להלן.
[שו"ע תמג, ג, משנ"ב טו-טז, וביה"ל ד"ה אינו]
גרגרי חיטה מוחמצים שעבר עליהם הפסח ונזרעו – האם מותר להנות מגידוליהם?
כאמוּר, תמורה שהתקבלה במכירת חמץ בפסח, לדעת ראשונים רבים והשולחן ערוך, מותרת בהנאה.
אולם, לדעת ראשונים רבים, חכמינו ז"ל קנסו את בעל החמץ עצמו, ואת בני ביתו הסמוכים על שולחנו, ואסרו עליהם להנות מתמורת החמץ; אלא אם כן המכירה נעשתה שלא בידיעת בעל החמץ. ואם אשתו מכרה את החמץ, הרי זה כאילו הוא עצמו מכר.
ולדעתם, אף כשמכר חמץ באיסור דרבנן, וכגון שמכר לגוי חמץ ש'עבר עליו הפסח' לאחר הפסח – אסור להנות מתמורתו.
ויש להחמיר כדעה זו, אלא אם כן איסור ההנאה כרוך בהפסד כספי גדול.
וגרגרי חיטה, וכיוצא בהם, שהחמיצו ועבר עליהם הפסח, וזרעום – יש אומרים שהגידולים היוצאים בהם מותרים בהנאה אף לדעה המחמירה במכירה; אך יש אומרים שהגידולים אסורים בהנאה לכל אדם.
[משנ"ב תמג, טז-יז, וביה"ל ד"ה אם; ביאורים ומוספים דרשו, 23-24]
האם תשלום בהמחאה נחשב כתשלום מיידי?
כאמוּר, יש להחמיר ולא להנות מתמורה שהתקבלה במכירת חמץ בפסח. ואם עבר וקנה בתמורת החמץ דבר אחר – מותר להנות מהתמורה של התמורה.
ויתֵרה מזו, אם הקנה לגוי את החמץ במעשה קנין אחר, כגון 'קנין סודר', ולא בקנין כסף, והגוי נתן לו את הכסף שלא בשעת המכירה, אלא לאחר מכן – מותר להנות מהכסף, כיון שהחמץ כבר נקנה לגוי, והתשלום שלאחר מכן נדון לענין זה כ'מתנה' בעלמא שהגוי נותן לו, ולא כתמורה ישירה של החמץ.
ואם הגוי שילם עבור החמץ באמצעות המחאה (צ'ק) – יש אומרים שהיא נחשבת לתשלום מיידי, והכסף שיתקבל בעת פריעתהּ בבנק נחשב לתמורה ישירה של החמץ; אך יש אומרים שהמחאה אינה נחשבת לתשלום מיידי, ואף אם היא מתוארכת ליום שבו בוצעה המכירה.
[משנ"ב תמג, טז; וראה ביה"ל ג, ד"ה אינו; ביאורים ומוספים דרשו, 26]