יעקב א. לוסטיגמן
הציבור החרדי סופג בליסטראות בחודשים האחרונים. התקשורת לא מפסיקה להסית נגדנו לרגע אפילו בימים כתיקונם, ומאז ומתמיד היו מגפות כר פורה לפריה אדירה של אנטישמיות. החרדים מפיצי מחלות, הם מדבקים, לא נדבקים, לא שומרים על הכללים, מסרבים להשתת סגרים על ישוביהם, למרות שהמניעים להחלטות הללו היו עניינים בלבד.
מה לא שמענו. כל דבר הסתה וביזוי אפשרי הוטחו בנו בתקופה האחרונה. אבל בשקט בשקט קיימת בארץ מגפה נוספת, מקבילה למגפת הקורונה ומסוכנת הרבה הרבה יותר ממנה.
ובאופן לא מפתיע, המגפה השנייה פוגעת דווקא באזורים שאינם חרדיים. קוראים לה 'מגפת האדישות המוחלטת לזולת'.
מדי כמה ימים משגר זק"א הודעה לעיתונות, ובה הוא מבשר בשורה קשה על עוד אדם שנפטר בבדידותו, ואותר רק ימים או שבועות לאחר מותו, פשוט כי איש לא שם לב להיעלמותו, ואף אחד לא הרגיש בחסרונו. הייתם מאמינים? בנאדם נפטר בביתו, והשכנים לא שמים לב שהוא נעלם מהנוף? הוא לא מתקשר לילדיו, והם אפילו לא טורחים לשאול מדוע… זה קורה פעם אחר פעם, בכל שבוע יש כמה מקרים כאלו.
בעיר באר שבע לבדה היו בשבוע שעבר שלושה מקרים של אנשים שמתו בודדים, ונמצאו רק ימים ארוכים לאחר מכן. שלושה מקרים בעיר אחת! השבוע היה מקרה בפתח תקוה, לפני שבועיים היו מקרים בחיפה. זה קורה ממש בכל מקום בארץ.
אבל יש ערים ויישובים שאינם מוזכרים בדיווחים העצובים הללו: ביתר עילית האדומה. מודיעין עילית מפיצת המחלות. אלעד מוכת הקורונה. השכונות החרדיות בבית שמש שנסגרו פעם אחר פעם בגלל היותן 'מסוכנות לסביבה'. בכל השכונות הללו אין מקרים כאלו, בכל הערים הללו אין גלמודים הסובלים מבדידות מחפירה כל כך.
למה?
כי הבדידות היא מגפה של מי שאינם שומרים תורה ומצוות. האדישות לזולת היא מחלה שאינה הולמת את אורח החיים החרדי.
תשאלו אותי מה הקשר?
המגזר החרדי צריך ללמוד מהמגזרים האחרים איך שומרים על כללי הקורונה, והמגזרים האחרים צריכים ללמוד מהמגזר החרדי איך להתנהג עם הקשישים, הגלמודים, ובוודאי עם ההורים.
אז זהו שזה לא עובד כך.
כשיש אכפתיות גבוהה, אולי אנחנו לא מצליחים להתאפק ומשתתפים בשמחה של חבר או קרוב משפחה גם אם קצת חרגנו מהכללים, בגלל שאכפת לנו ממנו. אנחנו לא נזרוק מישהו מבית הכנסת בגלל שהוא המתפלל ה-21, כי המידות הטובות של המגזר שלנו לא מאפשרות לנו לעשות את זה. כי התרבות שלנו היא תרבות קהילתית, חברית, ידידותית. אנחנו ציבור 'דביק' מבחינה חברתית.
על כך גאוותנו!
זה הם שצריכים להתבייש במגפה שפוקדת אותם, שהיא גם מסוכנת יותר לגוף ולנפש, וגם מבישה הרבה יותר את המגזר הלוקה במחלה הנוראה הזאת, מחלת האדישות לזולת.