ישראל הרשקוביץ
"המבחן היה, כרגיל, מלא עד הפרט האחרון. השורות היו כתובות בצפיפות, הכתב רהוט, כל תשובה – נהירה וברורה. תענוג לעבור ולבדוק. אני מגיע לשאלה האחרונה ומוצא שם הערה: "אתמול חיתנתי את בתי, לכן יתכן והמבחן לא יהיה מושלם. התנצלותי"…
הדובר, הרה"ג ר' אורי קסלר, ראש צוות הבודקים של ארגון 'דרשו', מחייך כשהוא נזכר באותו מבחן. "הנבחן, יהודי שאיני מכירו אך מתוך המבחנים שאני בודק אני יכול לומר שהוא 'מחזיק את כל הש"ס אצלו בראש', מתנצל על כך שמילא מבחן, יום אחרי חתונת בתו… הוא עשה את המבחן משום שלא רצה לאבד את הרצף, וזאת למרות שיכול לפי התקנון לדלג על מבחן אחד – בהתאם למסלול שבו הוא נמצא (לומדי 'קניין ש"ס' הנבחנים על כל הש"ס אינם יכולים לדלג ולו מבחן אחד). בכלל, אילו היה נכשל באחת השאלות לא הייתי יכול 'להתחשב'. אין מושג כזה של התחשבות בבחינה. אך הוא רק הצליח להמחיש לי שוב כיצד רואים נבחני 'דרשו' את המבחנים. מבחינתם לא מדובר במבחן אלא בלימוד שעליו אי אפשר לוותר".
כבר נשמע סיפורים נוספים מסוג זה, וזאת מהבודקים האחרים, הרה"ג ר' בן ציון פרישמן והרה"ג ר' יוסף אריה שאף הם נמצאים עמנו, אך גם הם מאשרים שמבחינת הנבחנים המבחן אינו רק מבחן, אלא הוא סוג של לימוד. "נבחן של 'דרשו' כאשר הוא לומד, הוא מסכם לעצמו את החומר כשהוא מנסה לחשוב מה יהיו השאלות במבחן. אך גם אחרי המבחן הוא יבדוק מיד היכן ידע והאם טעה, כשהמבחן מתברר כסוג של חזרה וסיכום", הם אומרים.
ואכן, מבחני 'דרשו', כך אנו מגלים, הפכו והיו למוסד בפני עצמו. בעוד באופק נשמעים ומורגשים פעמי מעמדי סיומי הש"ס הקרבים, עליהם שוקדים בארגון במלוא המרץ כאשר הם אמורים להתקיים בכל הריכוזים היהודיים הגדולים בעולם, אנו מבקשים להתמקד ולבחון פעם אחת את מה שקורה מאחורי המבחנים, שהפכו לחלק בלי נפרד מההווי של עשרות אלפי חברי הארגון. השלושה שאנו משוחחים עמם, אינם אלא חלק מתוך מערך ענק שכולל עשרות בודקים, שכולם בודקים את מבחני הש"ס של 'דרשו', והכוונה היא רק למבחני הש"ס. ביתר התחומים, מבחני ההלכה ועוד, ישנן מערכות נפרדות של עורכי בחינות ובודקים הפועלות כולן תחת כנפי האימפרייה התורתית הגדולה בעולם – "דרשו".
השאלות עצמן, כך מתברר, נכתבות כולן בידי הגאון רבי ברוך דב דיסקין שליט"א, ראש ישיבת 'ארחות התורה'. "השאלות האלו" מנסה להסביר הרב קסלר, "נכתבות מאז שנת תשס"ד, מבחן אחר מבחן, כאשר מדובר בעצם בשני מחזורים שעברו מאז, ואין שאלה שחוזרת על עצמה פעמיים. כתוצאה מכך ישנן כיום במאגר לא פחות מ10,000 שאלות, שמקיפות את כל הש"ס, כאשר ישנן שאלות שמיועדות למבחנים החודשיים, שאלות למבחנים החצי שנתיים (כל ארבעה חודשים ליתר דיוק), שאלות למבחני הש"ס המסכמים (אלו שנבחנים מבחנים אלו נבחנים בבת אחת מהדף הראשון ב'ברכות' ועד לדף שבו אוחזים כרגע…), שאלות ללומדי גרש"י וגפ"ת".
לאחר שהשאלות מנוסחות בידי הרב הן עוברות להגהה בידי צוות רבנים נוסף, שעובר עליהן במטרה לבדוק שאכן אין תשובה נוספת מעבר לתשובות אליהן כיוון השואל, וכי השאלה מובנת ולא תתפרש לשתי פנים. לאחר המבחן המבחנים יועברו לצוות הבודקים, שגם כאן אנו מגלים, שב'דרשו', כמו ב'דרשו', אין משהו שאינו מאורגן עד הסוף. "ישנם כ-40 בודקים, כאשר ישנה חלוקה ביניהם. חלק בודקים את המבחנים שהגיעו מחו"ל (הבדיקה נעשית בארץ) וזאת משום שמצאנו כי החוצניקים, גם אם הם מתנסחים בעברית, העברית שלהם שונה והם יכולים לבטא את עצמם במילה או שתיים באנגלית או אידיש, כך שהמבחן אמור להיבדק בידי בודק שמבין היטב את השפה ואת העגה המקומית. מסיבה זו, גם בדיקות של נבחנים חסידיים שמתבטאים רק באידיש, יבדקו בידי בודק שמכיר את השפה".
ואחרי כל הבדיקות, יכול נבחן לערער ולטעון שהציון לא היה נכון. במקרה זה ניתנת זכות ערעור. הרב קסלר מצביע על מעטפה שבה מונחים עשרות מבחנים שנשלחו לערעור והם נבדקו שוב. "אך כפי שניתן לראות מהחבילה הזו, שכל מבחן בה נבדק מחדש, אין כמעט שינויים לאחר הבדיקה הראשונית. הבדיקה הראשונית נעשית בצורה מקצועית ומדוייקת כל כך, שרק במקרה נדיר יכול להיות שהבוחן טעה והציון שניתן לא היה נכון".
– ובמקרה שהתברר כי היתה טעות בשאלה או שישנה תשובה נוספת שהיא נכונה?
– "היו מקרים נדירים כאלו לאורך השנים, ואז הועברה מיד הוראה להכשיר את השאלה הזו באופן גורף, או לחילופין להכיר גם בתשובה אחרת שיכולה להיות נכונה. אך בכל מקרה, מדובר במקרה נדיר ביותר שמי שמכיר את המערכת ואת העמל שמושקע בעריכת השאלות ובבדיקות התשובות יודע שהוא כמעט ולא יכול להתרחש".
#מבחן למחרת החתונה
בני שיחנו מנסים לנתב את השיחה לעבר השאלות והמבחנים, אך כבר ברגעים הראשונים מתברר שאם יש משהו ששווה להתמקד בו – הרי שהיא דווקא דמותם של הבוחנים עצמם. כי כדי להיות 'בוחן' או 'בודק' כפי שהם מכנים זאת בארגון כמו 'דרשו', עליהם לעמוד בתנאי סף גבוהים ובלתי מתפשרים. ראשית, יש לדעת היטב את הסוגיות הנלמדות, ומאחר והבחינות מקיפות את כל הש"ס, מסתבר שכל אחד מהם בקיא בכל אחת מסוגיות הש"ס, מקצה לקצה… אך לא די בידע לבד, יש צורך בידיעה מעמיקה מאד, וזאת לפני היכולת להבין את הניסוח והשפה של כל נבחן, שכשם שאין דיעותיהן שוות אך הם מתנסחים כל אחד בצורה שונה.
ואכן, מתברר שהבודקים כולם הם גם מגידי שיעורים בדף היומי. כלומר, לא די בלדעת, יש צורך ברמת ידע של מגיד שיעור: אחד שלומד, ולומד שוב, ומוסר שיעור פעם או פעמיים, ולאחר מכן עוד יבדוק את המבחנים שוב ושוב כשזה אומר שהוא שולט בדפים הללו על כל צדדיהם. ואם לא די בכך, אנו מגלים שאותו בוחן הוא גם נבחן. הרב פרישמן: "לא פעם אני גם נבחן ועונה על השאלות קודם לכן כנבחן מן השורה, כשכך אני יכול יותר לראות את התשובות לאחר מכן מנקודת מבטו של הנבחן"…
ודווקא בשל כך, יש להם מכנה משותף אחד: הערכה עצומה לנבחנים. "כמי שבודק את המבחנים הללו, אני 'יוצא מהכלים' בכל פעם מחדש לאחר שאני בודק את המבחנים ומוצא את עצמי משתומם ומתפעם מעוצמת הידע, מההיקף, מהבהירות", מתרגש הרב פרישמן. "אתה בודק מבחן אחר מבחן, ומגלה אברכים או בחורים צעירים שהתשובות שלהם מעידות על יגיעה בלתי פוסקת, על שינון אחר שינון, על ידע ברמה כזו שאתה מבין שכאשר תעיר באותם באמצע הלילה הם ידעו לומר לך בדיוק מה סובר ר' יוחנן מה ר' ישמעאל בסוגיה, לפי כל האוקימתות…"
הרב אריה מתפעם דווקא מהעקביות. "כמו בסיפור שסיפר קודם הרב קסלר, גם לי היה מקרה עם יהודי שכתב שאתמול חיתן את בתו, ולמרות זאת לא דילג על המבחן. הייתי בטוח שהוא לא יצלח את ה70, שיהיה על הגבול שבין 'עבר' ל'לא עבר' לאור הנסיבות. אך בסופו של דבר הוא קיבל 'רק' 93…"
הרב פרישמן: "דווקא לי כתב אחד הנבחנים שעשה השבוע בר מצווה לבנו, שבוע קודם לכן חיתן את בנו, וגם נולדו לו תאומים… כל השמחות הללו תוך חודש אחד, אך המבחן במקומו עומד. הוא לא עשה לעצמו כל הנחות, גם אם זה אומר שהוא למד ושינן וגרס במח' היולדות או אחרי ששב מהחתונה. אחרת אין הסבר איך הצליח לצלוח את המבחן".
אנו מגלים שבין הנבחנים לבודקים מתנהל דו שיח (הנה דוגמא קלה: "אחד הנבחנים כותב לי שבמבחן הזה הוא 'חייב' להצליח. לדבריו, נוו"ב נאלצה לעבוד קשה בשבוע האחרון, אך היא לא הסכימה לקבל ממנו כל עזרה משום שהוא חייב להצליח במבחן… 'ואם היא הקריבה כל כך, איך אוכל שלא להצליח? אני חייב לחזור הביתה עם 90"…) הם אמנם אינם מכירים את הנבחנים שמזוהים רק בקודים, אך מסתבר, לפי ההערות הללו שנרשמות בשולי הדפים, שחשוב לנבחנים לשתף. "לרוב, גם כשנבחן אכן יש לו את כל הסיבות 'לפספס' מבחן בשל שמחה או סיבה אחרת, ישנם כאלו שעושים את המבחן מתוך ידיעה שיתכן ויקבלו ציון נמוך, העיקר לשמור על העקביות", דברי הרב אריה.
– ואם ישנן הערות על המבחנים עצמם?
הרב קסלר: "לכל נבחן יש אפשרות לשלוח הערה, ואכן אנו מקבלים הערות רבות על השאלות כשכל הערה נבדקת. מגיעים המון פקסים או מיילים, כשהכל נבדק וכל שולח מקבל תגובה בכתב".
#לומדים את המבחנים
הבדיקה עצמה תורה היא ולימוד היא צריכה. יש להם שיטות מגוונות שאחת מהן קובעת שאין לבדוק מבחן-מבחן, אלא שאלה-שאלה. "אנו בודקים לרוחב ולא לאורך" מסביר הרב אריה. "בודקים שאלה אחת, ולאחר מכן את אותה שאלה במבחן השני, וכך הלאה. שכן אתה אמור להיות 'בתוך' השאלה ולא לקפוץ לשאלה הבאה שיכולה להיות עוד כמה דפים קדימה בגמרא. ואם המדובר במבחן של 'קנין ש"ס', השאלה הבאה יכולה לנגוע בסוגיה שמופיעה עוד 30 ו40 דף קדימה…"
מובן מאליו שהתשובה, שחייבת להיות אחידה, מתנסחת בצורות רבות, ולכן יש צורך שהבוחן יבין היטב את התשובה. מצד שני, אנו שומעים שהשאלות עשויות ב'שטאנץ' מסויים. הרב קסלר: "השאלות בנויות לפי תבנית מסויימת, שלומדי 'דרשו' כבר מכירים ויודעים, וכך בעת שהם לומדים למבחן הם יכולים לנסות ולנחש מה יכולה להיות שאלה במבחן. כך למשל אין שאלות של 'היכי תימצי', וכן אין שאלה כמו 'מה דעת רבא ומה דעת אביי', אלא מתמקדים בשיטה ובסברא עצמה שכן ישנו לומד שיכול לדעת היטב את הסוגיה ולהתבלבל בשם האמורא. בכל מקרה, השאלות הן בהחלט קשות ודורשות לימוד, הבנה וחזרה, אך אין שאלות מכשילות".
הרב פרישמן: "היום, המבחן כבר הפך לחלק מהלימוד. נבחן של 'דרשו' כאשר הוא לומד הוא מנסה בעת הלימוד הראשוני לחשוב מה השאלה שיכולה לעלות במבחן, וכך הוא מצליח לחזור החל מהפעם הראשונה שבה הוא לומד את הסוגיה. השיטה הזו הפכה ליעילה כל כך לחזרה, שהיום מיד לאחר שהנבחן מוסר את המבחן המלא הוא מקבל לידיו את דף התשובות, משום שרבים מהם רואים בו את האמצעי היעיל ביותר לסיכום ולחזרה ולמה שגורם לכך שהלימוד אכן 'מונח בכיסו' של הלומד".
הרב אריה: "מעניין, שכיום בישיבות בחורים כמעט ואינם נבחנים, כך שהצפי הוא שיתקשו לעבור למתכונת של מבחנים. אך בפועל הבחורים והאברכים מתחברים לכך מאד והם מצליחים להתכוונן מראש לשאלות של 'דרשו', כך שכאמור המבחן נהפך לחלק מהלימוד".
– מדוע שהתשובות לא יהיו במבנה המוכר של 'מבחן אמריקאי'?
– "בשלב מוקדם מאד של 'דרשו' אכן ניסו, אך זה לא עבד. בש"ס התשובה אמורה להיות מנומקת וברורה, והשאלות בצורה של מבחן אמריקאי רק גרמו לבלבול. במבחני הלכה, לעומת זאת, התשובות הן יותר בפורמט של 'מותר', 'אסור', אך בש"ס אין אפשרות למבחנים מהסוג הזה".
– ומה עושים כאשר הכתב מסובך ואינו קריא?
– "גם זה קורה, אבל מתמודדים… בכל מקרה, כאשר הנבחן יודע את התשובה, הוא ידע לבטא את עצמו. ואכן, למבחנים קשים אנו ניגשים רק לאחר שבחנו מבחנים רבים וכך אפשר להבין גם את אלו שקשים לבדיקה ולהבנה. יחד עם זאת, לא פעם ישנם נבחנים שלצד המבחן עוד מהדקים דף נוסף, ובו סיכום ברור ורהוט של כל הסוגיה, דבר דבור על אופניו, כאשר לא פעם אני מגלה דף שכתוב בו: אם הכוונה של השאלה היא כך, אזי התשובה היא כך, ואם הכוונה היא כך – זו היא התשובה הנכונה… כל האופציות, ולצידן תשובות נכונות ומליאות".
– מתי הנבחן מתעדכן לגבי הציון אותו קיבל?
– "תוך שבוע המבחנים מגיעים לידי הבודקים, ושבוע לאחר מכן הנתונים כבר מוזנים במערכת. לנבחן יש אפשרות לדעת את הציון אליו הגיע באמצעות שיחה למוקד הממוחשב, או במכשירי 'קהילות' שבבתי הכנסת והכוללים. אך בינתיים כבר נשלחות לבתים המעטפות ובהן הציונים, כשהמילגה כבר ניתנת חודש לאחר קיומו של המבחן. עם זאת, בדרך כלל כאשר נבחן מסיים את המבחן, הוא יודע היכן ידע ובאיזו שאלה נכשל, כך שעליו ללמוד שוב את הסוגיה…"
אך לצד ההערכה לה זוכים הבודקים, שכאמור אמורים להיות בעלי ידע תורני גבוה, מסתבר שב'דרשו' לא עושים הנחות ושם יודעים גם לבדוק את הבודקים… איך עושים זאת? הרב קסלר מספר כי המבחנים עוברים לעתים בדיקה נוספת במטרה לוודא שאכן הציון שניתן היה נכון. אך המבחן היעיל ביותר אלו הערעורים: "כאשר ישנם נבחנים רבים שמערערים על תוצאות המבחן, אפשר להסיק שהבודק התרשל או לא עשה תפקידו. אך מאחר וכפי שאמרנו מרבית הערעורים אינם מוצדקים, אפשר להסיק שהבודקים עומדים בהחלט בהצלחה במבחן…"
הרב פרישמן: "וברור שיעמדו… אחרי הכל מדובר בדיני ממונות. ברגע שאתה פוסל תשובה של נבחן בזמן שידע את התשובה ומוריד לו מהמילגה, גרעת מהכסף שמגיע לו. מצד שני, אם אישרת תשובה שאינה נכונה, לקחת כסף שלא כדין מהארגון. כך שמלבד עצם העובדה שיש לדייק בעבודה, במקרה זה מדובר בדיני ממונות שיש להיזהר בהם ביותר".
מסיבה זו, כאשר אברך מגיע ל'קו התפר' שבין 'עבר' ללא עבר, כלומר הוא מקבל נקודה אחת מעל הציון 88.5, ההנחיה היא להניח את המבחן בצד ולהעביר אותו בדיקה חוזרת. אולי בכל זאת ניתן יהיה לשפר את הציון כך שיעבור ויקבל את המילגה. "אך אין עיגולי פינות. מושג כזה לא קיים ב'דרשו'", מבהיר הרב קסלר. "אין מושג כזה 'להתחשב' ולאשר מבחן רק משום ש'רואים שהנבחן התאמץ'… עם כל הכבוד, במבחנים אלו הגישה היא עניינית מאד. מי שיודע מקבל וי, ומי שלא – שיחזור שוב… לפעמים הפסילה גורמת לכך שהמבחן יפסל, כשאם מדובר במסלול של 'קניין ש"ס' הפסילה עשויה לגרום לכך שהנבחן יפלט מהמסלול והמשמעות היא אובדן מילגה של אלפי דולרים. ברור שהבודק יעשה כל מאמץ לבדוק שוב ושוב בכובד ראש, לנסות לבחון אולי בכל זאת התשובה היתה נכונה, אך אם יתברר שהתשובה לא היתה נכונה – לא נעגל פינות".
הרב אריה: "לפעמים מגלים שהיתה תשובה לא נכונה, אך מתוך הדברים נראה שהאיש יודע את התשובה אך 'איתקל מילוליה', הוא שגה וכתב מותר במקום אסור בעוד שבסברא הוא מסביר היטב מדוע אסור. במקרה זה ברור שיש להכשיר את השאלה. אך סתם לנסות להכשיר? אין מושג כזה ב'דרשו' שבו הכל מאורגן והכל מתבצע בהתאם להנחיות".
#מנער ועד זקן
אנו מבקשים לברר אצל הבודקים על גיל הנבחנים הממוצע. הבודקים מחייכים: "אנו נפגשים בכל קשת הגילאים. ישנם בחורים צעירים, אברכים, ואפילו קשישים. אך ישנם גם ילדים צעירים".
– ילדים? ב'דרשו'?
– "כן. אחד הנבחנים הוא אברך שהוא בר אוריין נודע, ובאופן קבוע נבחנים עמו שני ילדיו".
אך הם לא משפחת הנבחנים היחידה. הבודקים מספרים על אב נוסף שהחל עם שני בניו להיבחן אחרי סיום הש"ס הקודם. "הם החלו בברכות, ומאז מילאו כל מבחן בעקביות מעוררת השתאה. כעת אנו אוחזים בכריתות ומעילה, והם נבחנים מבחן אחר מבחן, האבא ושני בניו. אגב, גם הילדים הצעירים יותר ביקשו להצטרף למבחן, אך האבא התנה שרק החל מהישיבה קטנה ניתן להיבחן, לא ילדי החיידר". הרב פרישמן, שמכיר את המשפחה מקרוב, מוסיף כי "אין פלא כי מבחני 'דרשו' הפכו לנושא העיקרי בבית. שם, סביב שולחן השבת, דנים במבחן האחרון ובסוגיות שיעלו במבחן הבא. אלו הם נושאי השיחה המשותפים בבית".
עקרונית הם אינם מכירים את הנבחנים, שכזכור מזוהים בפניהם באמצעות קודים, אך פה ושם הם מצליחים לזהות. הרב קסלר: "אחד מהם היה האברך הרה"ח ר' אהרן אייזנשטאט ז"ל, מפארי חסידי בויאן בביתר. הוא היה מנבחני 'קניין ש"ס', כאשר יום לפני המבחן למד מההשכמה עד 2 בצהריים מאות דפי גמרא. זה היה לפני מבחן חצי שנתי, וכמו כל חבריו ל'קנין ש"ס', הם עוברים ביום הזה על מאות דפים. לפתע עלתה נשמתו בטהרה. קיבל דום לב פתאומי ונפטר. אנו זוכרים את המבחנים שלו שהיו כולם מלאים בפרוטרוט, ואין לי ספק שעליו נאמר 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו'".
#זוכים לחגוג
אך כעת, הם כולם, הבודקים והנבדקים כאחד, נושאים עיניים אל חגם הגדול – יום הסיום.
'סיום הש"ס' כבר נראה באופק, והם מבקשים כולם להיות בין אלו שיזכו להגיע אל היום הגדול הזה, כאשר הש"ס כולו מונח בכיסם. השאיפה הזו משותפת לכלל לומדי 'דרשו', שנבחנו מבחן אחר מבחן, מסכת אחר מסכת, והם זוכים להגיע ליומם הגדול.
היום הזה כה משמעותי בחייהם, שהם מספרים כי "אחד הנבחנים גילה כעת כי קבע את חתונת בתו ליום שבו אמור להיערך מעמד 'סיום הש"ס' של דרשו. לאחר שגילה זאת, הוא לא חשב פעמיים והקדים את החתונה. 'איך יתכן שלא אהיה בחתונה 'שלי', אמר, ואגב, מדובר באברך שמסיים את המחזור השני כעת, במסלול גפ"ת…"
במשפחה אחרת שם החל האב ללמוד את מבחני 'דרשו' במסכת ברכות, נערכת כעת כל המשפחה והיא מצפה בהתרגשות ליום הגדול שבו יסיים האב את הש"ס. "המבחנים השפיעו כל כך על בני הבית, שהם כולם 'חיים' את המבחן. כעת, הם סופרים את הימים לקראת הארוע הגדול, אבל מכינים גם ארוע נפרד, משפחתי, שבו יחגגו יחד כל בני המשפחה את ה'סיום' של ראש המשפחה".
ואילו הרב קסלר מספר על נבחן אחר, "דווקא 'בעל בית', יהודי שעובד לפרנסתו, אך בסיום הש"ס הקודם הוא היה, ראה את הכבוד הרב שזכו לו הלומדים, ואמר לעצמו: אני בפעם הבאה יושב יחד עמם, עם אלו שזכו ללמוד ולהיבחן והיום הם מחזיקים בידם את הש"ס…
"אמר ועשה: הוא הצטרף למגמת 'קניין ש"ס'. לא לאלו שלומדים את הש"ס, אלא לאלו שמבקשים לדעת את הש"ס. לא למי שלומד פעם אחת, אלא ל'יחידה המובחרת' שנבחנת על הש"ס כולו. וכך, אותו יהודי שלא נמצא בכולל אלא מעביר את רוב יומו במשרד, לא עולה על יצועו לפני שהוא לומד ארבעה דפי גמרא, לומדים דף אחד וחוזרים על שלוש הדפים הקודמים, יום יום, אחרת לא יצליח במבחן. וכך, יום יום. הוא מספר לי שלפעמים מגיע הביתה ב2 בלילה, אך על חוק לימודו לא יוותר. ואכן, אנו מתקרבים לקראת סיום הש"ס הבא, ובע"ה הבטחתו עומדת להתגשם: הוא עומד להיות בין חתני 'קניין ש"ס'…"
הוא לומד, ויודע. הרב קסלר שעוקב אחר ציוניו, עומד מן הצד ומשתאה כיצד אותו יהודי, כמו יתר אלפי הנבחנים, לא די שלומד – אלא גם חוקק לעצמו את דברי התורה הנבלעים כשמן בעצמותיו, בזכות המבחנים הקבועים. "היום" הוא אומר, "זה כבר מוכח. אם רוצים ללמוד ולדעת ולזכור, ישנה דרך אחת, שהוכחה כיעילה ביותר: מבחני 'דרשו'. אלו לא מבחנים, אלא בעצם שיטת לימוד".
(המודיע, שבת בראשית תש"פ)