"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" (שמות ט"ו, א')
"אין ספק שמאז החילותי להתעסק בעולם השמחה, אני חש שליחות מיוחדת" – פותח בפנינו הבעל מנגן הנודע דק"ק בעלזא רבי ירמיה דמן שליט"א המכהן אף כמרביץ תורה נודע בישיבת בעלזא – "יודע אני כי הנגינה תלויה רבות באופי הניגונים ובכך תלויה השמחה שתצא מכך, ובעל המנגן נדרש להעביר את קולות הנגינה לכל יחיד ויחיד, לכן בכל נידון אנו שוקלים במאזני פלס, שיהא הניגון טהור ויזכיר את ניגוני בית אבא השורשים היהודיים כל כך.
הן ידוע שבדורות עברו גם בעולם הליטאי הדבר תפס לעתים מקום של כבוד. מי שהכיר ולו במעט את ניגוניו של מרן הגרב"ד ליבוביץ זצוק"ל בעל ה'ברכת שמואל', יודע כמה הוא היה עורג בנגינותיו את שירת התורה, ואף בדורנו אנו ידוע היה הגאון הגדול רבי משה שמואל שפירא זצוק"ל שהיה שר ומנגן רבות, ואף הלחין ניגונים רבים שהושרו בפי תלמידיו רבות.
אצלנו זה ספוג בדם, כי גדלנו מגיל ינקות כשחונכנו רק על השירה היהודית. אבי ומורי במקורו אינו מחסידות בעלזא אלא מחסידות רופשיץ, שם השירה והשמחה תפסה מקום נכבד, והחסידות ינקה הרבה מהשמחה, ואני כנצר לאותה חסידות רוצה להנחיל זאת לדורות הבאים, ומי שיודע, הרבי מרופשיץ היה תלמידו של המגיד רבי דב בער ממעזריטש זצוק"ל, שבשיריו הבחינו בהרבה קדושה ושמחה.
אם בתחילה חששתי שעל אף ששיריהם מאד מעניינים אותי, הציבור לא יבין זאת ולא יתחבר לכך, אז אני מופתע מהמבוגרים וגם מצעירים רבים שאוהבים זאת מאד, זה מחזיר את הנוהג שהיה כששרו בכל אירופה, אנו חושבים בכל דבר וצעד בעולם השמחה, מה היו מגיבים על אופי השמחה הניבטת מהניגון החסידים הזקנים, ולפי זה הולכים ומנתבים השמחה במהלך השירה".
ואיך החלה הנגינה לצבור תאוצה ושמחה בחסידות בעלזא שנודעה בכך בשנים האחרונות?
"האמת ניתנת להיאמר, כי לפני הנהגת החסידות ע"י כ"ק הרבי מבעלזא שליט"א, באמת שרו בבעלזא פחות. זו לא הייתה חסידות שהתאפיינה הרבה בשירה ושמחה, אבל הרבי הנוכחי שעוד היה צעיר לימים הסתופף רבות בצל זקנו כ"ק האמרי חיים מויזניץ זצוק"ל, ושם במשך שנתיים הוא הכיר את עולם הנגינה והשמחה, והכניס ועודד אותנו לעשות כן אף בחסידות בעלזא עם עלותו לכהן פאר כאדמו"ר, באומרו שהדור הצעיר כנראה צריך לכך, וכך החלו ניגוני בעלזא, שרובם הם לחניהם של דמויות חשובות בחסידות כמו הגאון רבי פנחס פרידמן שליט"א ראש הכוללים בבעלזא, שהלחין שירים רבים, וכמובן המלחין הנודע רבי יוסף צבי ברייער שליט"א ועוד, וגם אני ב"ה הצלחתי בחסדי השי"ת להלחין כמה מהלחנים הנודעים של החסידות.
אצלנו בקהילה בבעלזא לא מקבלים כל שיר מכל אחד, כי אין מקום לכך. כיום רבים מלחינים שכן קל יותר להקליט ולהלחין, אבל יש לנו מלחינים משלנו, ועוד כמה אברכים שעושים זאת, וזה נותר בטעם שלנו. הניגונים הינם בצורה המתאימה לאופיה ושמחתה של החסידות.
המבחן האמיתי לשמחה, לבחון עד כמה השיר מושר ונתפס בשירת החתונה ומשמח באמת, שכן אם הוא מתקבל בחתונה סימן שהוא ניגון טוב ומושך. אצלנו המבחן הוא אחר, שצריך השיר להתקבל כשעומדים יחד עם הרבי ושרים זאת, וכשרואים שהציבור שם מתחבר, מבינים כי השיר הוא ערב ומביא לשמחה הראויה".
יש ניגון מיוחד שהשפיע שמחה יותר מכל הניגונים הנודעים בבעלזא?
"קשה לברור בין יצירות כה רבות והשמחה המופקת מהם, לכל זמן יש את השיר שלו, בחגים ובימים נוראים וכדומה, כהשיר 'היה עם פיפיות', שניתן לחוש כמה הוא מושר בפיפיות עמך בית ישראל, ובחגים השיר 'והשיאנו', שמושר בפי כל, ו'אב הרחמים' בשבת, או 'ותערב' בימים טובים.
השיר המיוחד שאליו התחברתי בדיסק 'ארבעים שנה אקוט בדור' לסמל ארבעים שנות יצירה, הוא השיר שזכיתי להלחין על מילות הפזמון 'אלקא דיליה' בק-ה ריבון. הוא שיר מיוחד שהתקבל ברבים. והרבה לבטח בזכות הדבר שאני משתדל לעשות לשם שמים, שכן אני רוצה שישמעו דברים עם תוכן וישמחו בכך באמת. זהו תקליט שנועד להנחיל לרבים ניגוני דור ודור, וכולנו תקווה שנוכל להמשיך בדור הבא להוציא דברים מיוחדים ומעובדים טוב, וניתן להתענג בתענוגים דרכו, שכן יש בו הרבה יותר רגש, וגם שירים שמחים".
לסיום, האם יש לכם גיבוי גם מהרבי לשירה והשמחה המרוממת שכה מוערכת בחסידות ובכל מקום?
"עם סיום הזמן בישיבה הקד' בבעלזא, ביישוב טלזסטון, שם גם הרבי מחליף כוח בימי השבוע, קודם צאת הרבי למעונו לקראת תשעה באב, הוא הגיע לישיבה למסור דברותיו קודם צאת הבחורים לימי בין הזמנים. הוא התפלל עמנו תפילת מנחה, ואמר דברי חיזוק לתלמידים, ובדרך החוצה בעודי מתלווה אליו, אמרתי לו שיש לי שיר חדש שהלחנתי על המילים 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב'. הוא מאוד נהנה מכך, ואף הוסיף לומר שהיכן שכתוב 'מהרה', ביאור הדבר שזה נמצא כבר, ורק צריך לבקש שיהיה מהרה, ובדיוק על החלק הזה הלחנתי את השיר, והוא ביקש שנשיר זאת. אכן שרנו עם כל בני הישיבה. הרבי שליט"א בהחלט יודע נגן, ולכן הוא תמיד מקפיד שהניגונים בחסידות יהיו אף הם באותה מסורת, כפי שרגילים אנו לשמוע את בקשותיו תמיד בטישים או באירועי השמחה בחצר, ואין ספק שהודות לכך השמחה בחצר נותנת את אותותיה להתקרב לעבודת ה' שזוהי תכלית חיינו".
(מתוך מוסף 'יתד נאמן' – סוכות תשע"ט)