"וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (יג, יח).
תמיהה גדולה מאד יש מפסוק זה, הרי מבואר כי בני ישראל יצאו חמושים בכלי מלחמה וזין, א"כ מדוע פחדו בני ישראל מהמצרים כשיצאו ממצרים, הלא הם היו ציבור גדול של שישים ריבוא וגם היו חמושים, ויכלו להלחם במצרים?!
החתם סופר מבאר כאן יסוד עצום הנלמד מפסוק זה - שהקב"ה לא רצה שעם ישראל ילחמו במצרים ויהרגו בהם, שהרי המצרים קבלו את עם ישראל לגור בארצם ככתוב בקרא "כי גר היית בארצו", וא"כ יש לעם ישראל 'הכרת הטוב' כלפי מצרים, ומשכך אי אפשר שבני ישראל ילחמו בהם, ולכן הקב"ה נלחם להם ובשבילם.
מדהים עד מאד – המצרים רוצים להרוג את עם ישראל, ובני ישראל לא משיבים מלחמה מפני הכרת הטוב, כשיש אפשרות שהיא תעשה על ידי מישהו אחר!!!
לעומת זאת רואים באופן השלילי עד כמה גרועה המידה של 'אי הכרת הטוב' אצל פרעה, שכתוב בפסוק "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" ומבאר רש"י הקדוש שעשה עצמו כאילו לא מכיר את יוסף. וכשנתבונן בדבר הרי זה פלא עצום! פרעה היה רשע מרושע שאין כמותו, מה צריכים ליותר מזה שהיה שוחט כל יום שלוש מאות ילדים בשביל לרחוץ בדמם מפני צרעתו! ושאר כל תעלוליו אשר עשה לעם ישראל, והנה כשבאים לבשר על מלך חדש שקם למצרים, ומזכירים את מעשיו, מה מזכירים? שלא ידע את יוסף! לא הכיר טובה ליוסף שהציל את מצרים מרעב וחורבן ודאי! זה ממש כמו לומר על רוצח ואכזר גדול שאינו מנשק מזוזה ביציאתו מביתו למעשי הפשע שלו.
אלא שרואים כאן יסוד גדול ועצום – חסרון 'הכרת הטוב' הוא פגם כזה גדול המאפיל על כל מעשי רשעות ואכזריות, כי מי שאין לו הכרת הטוב, הרי ניטל ממנו כל הבסיס לקיום יחסי אנוש ובן אדם לחברו שבלעדם אין קיום בחברת בני אדם [יחי ראובן].
הרעיון נפלא אך הפשט כפי שכתב הספורנו, שלמרות שהם רבים יותר מהמצרים, וחמושים הם לא מלומדי מלחמה.
במילים מודרניות ההגדרה כזאת: צבא קטן ומקצועי מול אספסוף