סיפר הגר"י זילברשטיין מעשה מופלא שאירע עם מרן הגרש"ז אויערבך, שממנו נוכל ללמוד על צחצחות נפשו של אותו גאון ורבן של ישראל. הגר"י אויערבך, אחיינו של הגרש"ז, היה יתום מאב ואם ודודו הגרש"ז דאג לו לכל צרכיו. כאשר נכנס לחופה עם בת גילו שימש לו מרן כשושבין. החתונה התקיימה בתל אביב וגם החתן והכלה התגוררו בתקופה הראשונה בעיר זו.
והנה, מספר הגר"י אויערבך, הכל היו בטוחים שבגמר החתונה יסע דודי חזרה לביתו שבשכונת שערי חסד בירושלים. היתה זו הפתעה גמורה עבורנו כאשר הודיע שהוא מעונין לעשות את הלילה הזה שלאחר החתונה בתל אביב. מי שהכיר את הגרש"ז ואת הקביעות שלו בתורה ובתפלה, ידע שהלילות של אותו צדיק מחוץ לחומות היו ספורים ביותר, אם בכלל. יקירי ירושלים שכאלה שכל מהותם וגדלותם ספוגה בירושלים של מעלה, קשה להם מאוד לשהות בעיר אחרת. ולמרות הכל עשה הגרש"ז את הלילה ההוא בתל אביב.
במשך שנים, המשיך לספר, לא ידעתי מה היתה הסיבה שהביאה את רבי שלמה זלמן לעשות זאת. את התשובה לכך קיבלתי, כאשר ברבות הימים זכיתי גם אני להתעסק בצרכיו של בחור יתום והבאתיו לחופה. מרן קרא לי ואמר: "אני מקוה שתנהג עם החתן היתום כפי שנהגתי אני כלפיך".
משלא הבנתי אל מה רומזים דבריו, הזכיר הגרש"ז את לינתו בלילה ההוא בתל אביב והסביר: "כל חתן וכלה מקבלים מתנות רבות ביום נשואיהם. אחד הרגעים המשמחים שלאחר החתונה הוא כאשר הזוג הצעיר פותח את המתנות ומתבונן בהן, ולאחר מכן ניגש להראותם להורים מצד החתן ומצד הכלה. אבל אתה", אמר הגרש"ז, "היית יתום, לא היו לך אב ואם, וידעתי שהרגע המשמח הזה של הצגת המתנות בפני ההורים ימנע ממך. אי לכך הסכמתי בדעתי שלמרות הקשיים הכרוכים בכך עלי להשאר בתל אביב בלילה שלאחר נשואיך, כדי שתוכל להראות לי, לשושבינך, את כל המתנות שקבלתם"…
(אוצר היהדות)