"מצוי מאוד אצל בעלי תורה שרואה שאינו מצליח כל כך בלימודו להיות בקי בעל פה, מתרשל לגמרי על ידי זה. ובאמת אין נכון הדבר, וכמו שאמרו חכמינו ז"ל: משל לשר אחד שציוה לאיש שימלא הכלי מים, ועבור כל דלי יתן לו דינר זהב, והנה בשולי הכלי היה נקב, וינסה האיש למלאות ונשפך המים דרך הנקב על הארץ, ופסק למלאות. ויפגעהו חכם אחד, וישאלנו: למה פסקת למלאות? והשיב האיש הזה: מה תועלת בפעולתי, והלא נשפך על הארץ? והשיב החכם: מה איכפת לך, הלא שכר זהובים אתה נוטל? שגם השר מכיר הכלי שלו, אלא שהוא רוצה להַנות לך.
כן הדבר הזה בקל וחומר אלף אלפים – הקב"ה מכיר את נפש כל איש ואיש וטבעו, אם הוא זַכְרָן או לא, וציוה לכל ישראל שילמד תורה ויחזור עליה, ואף שאדם שוכח, מה איכפת לו? יחזור עוד הפעם! לא שכר זהובים הוא נוטל?! כל תיבה ותיבה שיחזור היא מצוַת עשה בפני עצמה. והשי"ת אינו צריך לפעולות האדם, אלא שהוא טוב ומטיב, ורוצה להַנות להאדם, שלא יהיה לו 'נהמא דכסופא'".
[תורת הבית פרק יג]