יום שני ל' בסיון תש"פ
היתכן לאכול חמץ בסעודה שלישית של 'שביעי של פסח' שחל בשבת?
אדם שהחל לאכול סעודה ב'שביעי של פסח' לפני שקיעת החמה, וכגון שחל בשבת ואוכל אז סעודה שלישית, והאריך בסעודתו עד לאחר צאת הכוכבים, ואז הובא לפניו מאכל חמץ – מצד איסור חמץ, מותר לאוכלו, שהרי כבר הגיע הלילה של מוצאי החג; אך תיווצר בכך בעיה בהזכרת 'חג המצות' ב'יעלה ויבוא' שבברכת המזון, שכן הזכרה זו סותרת למה שנאכל בסעודה, ולכן, למעשה אין לאכול את החמץ בסעודה זו.
ויש אומרים שאם יחד עמו אוכל אדם נוסף שיוכל להוציאו באמירת יעלה ויבוא בברכת המזון, רשאי לאכול את החמץ בסעודה. וכמו כן, אם הביאו לו שֵׁכר, והוא נוהג לברך ברכת המזון 'על הכוס' של שכר, רשאי לשתות את השכר לאחר ברכת המזון, אף לפני הבדלה.
[משנ"ב תצא, א; ביאורים ומוספים דרשו, 2]
מדוע אין מברכים על הבשמים במוצאי יום טוב?
בהבדלה של מוצאי יום טוב, אין מברכים על הנר, מפני שהסיבה לברכה על הנר במוצאי שבת היא משום שהאש נבראה במוצאי שבת, וכן משום שהבערת האש אסורה בשבת, ושתי סיבות אלו אינן קיימות במוצאי יום טוב.
וכן אין מברכים על הבשמים, משום שהסיבה לברכת הבשמים במוצאי שבת היא 'השבת הנפש' הכואבת על ה'נשמה היתֵרה' שניטלת ממנה במוצאי שבת, ואילו ביום טוב – אין באדם נשמה יתרה, כך שאינו זקוק להשבת הנפש.
ובהבדלה של מוצאי שבת החל בליל יום טוב, מברכים על הנר, אך אין מברכים על הבשמים, משום שהמאכלים הערבים שבסעודת החג משיבים את הנפש, ואין צורך בבשמים.
[שו"ע תצא, א, ומשנ"ב ג]
האם אומרים סליחות של 'בה"ב' בפסח שני?
מנהג ישראל מימות הראשונים, להתענות לאחר חג הפסח, בתחילת חודש אייר, ולאחר חג הסוכות, בתחילת חודש תשרי, שלושה ימים – שני וחמישי ושני – כדי לכפר על חטאים אפשריים שנגרמו מחמת המשתה והשמחה בימי החג הרבים. תעניות אלו מכוּנות בקיצור: 'בה"ב'.
במשך הדורות התפשט מנהג זה בעיקר בקרב בני אשכנז, שאף הנהיגו לומר 'סליחות' בימים אלו. ובדורות האחרונים הצטמצם המנהג, ומעטים הם המתענים בימים אלו, (וכן אמירת הסליחות נהוגה רק בקרב חלק מבני אשכנז).
ונחלקו הפוסקים בנוגע לשנה שבה היום השלישי של בה"ב בי"ד באייר, שהוא פסח שני – האם מותר להתענות בו, וכן האם אומרים בו סליחות.
[שו"ע תצב, א, ומשנ"ב א ו־ה; ביאורים ומוספים דרשו, 5]