הרב יהודה לב שליט"א, מח"ס 'לב המועדים'
"אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי יברך 'בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות מהם [להתנאות בהן] בני אדם' (ברכות מג, ב).
ביאור הברכה: בברכה זו אנו נותנים שבח והודאה להשי"ת, שברא בשביל האדם גם דברים שאין בהם הכרח לחיי האדם כמו פירות האילן (ערוה"ש רכו יא).
הטעם בברכה זו: משום שלבלוב האילנות בא מזמן לזמן, וגבורת ה' ניכרת כשרואים עצים יבשים שפורחים (שטמ"ק ברכות מג, ב ד"ה האי מאן דנפיק).
טעם אחר: כדי שיזכור האדם כשיראה את האילנות, וישים אל ליבו שהאילנות בזמן הזה הינם דשנים ורעננים אחרי שבימות החורף היו לעצים יבשים, כי אדם עץ השדה.
טעם אחר: אנו מודים לקב"ה על שלא הסתפק בנתינת צרכינו המינימליים, אלא הוסיף הוא והעניק לנו פירות משובחים עצי נוי ועוד (ערוה"ש רכו).
בריות טובות: הטעם שמזכירים בברכה לשון 'בריות טובות': כדי שילמד אדם מוסר מאילנות הטובים המלבלבים והאדם עץ השדה, להיות ג"כ בחינת טוב, למצוא חן ושכל בעיני אלוקים ואדם (הגדש"פ לבן איש חי דרוש לחודש ניסן).
חיוב או מידת חסידות: אין חיוב ללכת ולראות את האילן בפריחתו כדי לברך עליו, אך מידת חסידות היא כדי לשבח את הקב"ה (שו"ת תשובות והנהגות ח"א קד). ומדייקים מלשון הגמרא בברכות (מג, ב) שכתבה "האי מאן דנפיק וחזי" משמע אם יצא וראה, וכן מלשון הראשונים והפוסקים שנקטו לשון הרואה בימי ניסן.
ועל הנזהר בברכת האילנות עליו נאמר (בראשית כ"ז, כ"ז): "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'… ויתן לך אלוקים" וכו' (סדר ברכות ה, ב מובא בא"ר רכו א).
על מה מברכים
אין מברכים ברכת אילנות אלא על לבלוב של אילנות דווקא, ולא עזוויפסחל זרעים וירקות, אף שהוציאו פרחים (פמ"ג רכו ס"ק א, עורה"ש שם).
הטעם שאין מברכים ברכה זו גם על זרעים וירקות, לפי שהברכה היא על דבר שאינו הכרחי לאדם לקיומו, ובכל זאת ברא אותם הקב"ה, משא"כ זרעים וירקות שהם הכרחיים לחיי האדם (ערוה"ש רכו א).
סוגי אילנות: אין לברך אלא על אילנות של פירות הראויים לאכילה, שעתידים ליהנות מהם בני אדם (משנ"ב רכו ס"ק ב), ולכן עץ סרק אין מברכים עליו.
הטעם שמברכים דווקא על אילני פרי, משום שבפירות של אילני סרק שאינם עומדים לאכילה, אין שום הנאה לבריות בחידוש ולבלוב האילנות באביב, ולא שייך לומר "וברא בו אילנות טובות ליהנות בהם בני אדם".
מהו לבלוב: כשהפרי קטן מאוד ומתחיל לבצבץ, יש בראשו כעין פרח בדמות שושנה, וכשמתחיל הפרי לצמוח נופל הפרח ונראה הפרי (עיין משנ"ב רכו ס"ק ב).
זמן הברכה
הטור והשו"ע (רכו א) כתבו "היוצא בימי ניסן", משמע דווקא ימי ניסן (שו"ת לב חיים ח"ב סימן מד), [וכן על פי הקבלה יש ענין לברך בחודש ניסן דווקא (החיד"א בספרו מורה אצבע סימן ז אות קצח), והטעם: לפי שהנשמות מעולם העליון משוטטות בימי ניסן בגנים ופרדסים, ועל ידי הברכות זוכות לעילוי נשמה, ומתפללות על החיים אשר בעולם הזה, ומטעם זה יש להקפיד לברך ברכה זו דווקא בחודש ניסן (חיד"א שם קצט)].
המשנ"ב (רכו ס"ק א בשם אחרונים) כתב אורחא דמילתא נקט [ניסן], שאז דרך ארצות החמים ללבלב האילנות, וה"ה בחודש אחר כל שרואה הלבלוב פעם ראשון מברך.
טעם אחר למה נקטו ימי ניסן, שאם היה כתוב סתם שמי שרואה אילנות מלבלבים מברך הו"א, שאם ראה פעם אחת ובירך ולאחר ל' יום ראה יברך שנית, כמו רואה מקום שנעשה לו נס, ע"כ כתבו ימי ניסן, דרק אז פעם אחת מברך ולא יותר (שו"ת השיב משה או"ח כ).
החת"ס בהגהות על שו"ע (רכו א) כתב ימי ניסן, הכוונה תקופת ניסן שעל פי חודשי החמה (וכ"כ ריטב"א ברכות יא, א ובספר האשכול הלכות ברכות ההודאה כט). וכן מביא בא"ר (רו א) בשם ספר 'צידה לדרך' (מאמר א כלל ג) ה"ה אם רואה בחודש אדר, וכן כתב בערוה"ש: 'ובמדינותינו אינו בניסן אלא באייר או תחילת סיון' (רכו א).
ראש חודש ניסן
מצווה מן המובחר לברך מיד בראש חודש ניסן והטעם: משום זריזים מקדימים למצוות, ועוד כדי שלא ישכח לברך (קובץ מבית לוי ניסן תשנו). טעם אחר: שמא יפלו הפרחים לאחר ראש חודש (מוהר"ח הכהן מחכמי תוניס בספר ערב פסח סעיף כ). [טעם אחר: על פי הקבלה כדי למהר תיקון הנשמות המתגלגלות בעצים (מעשה חמד פרק א ו הערה א בשם אחרונים)].
חול המועד: יש מקומות שנהגו לברך ברכת אילנות ברוב עם בחול המועד, והטעם: מפני שאז כל הציבור בטלים ממלאכתם, ופנויים לצאת לגינות לברך על האילנות (ספר ברית כהונה מערכת ב אות י שכך מנהג ג'רבא).
שעת הברכה: מברך בשעת הפריחה, והטעם: לפי שאז ניכר שיוציאו הפירות (ערוה"ש רכו א).
צורת הברכה: צריך להסתכל על הפריחה לפני הברכה, ואין צריך להחזיק בידו (קובץ אורייתא ח"י עמו קנג בשם הגר"ש דבילצקי).
עמידה בברכות
יש אומרים שיש לברך ברכת האילנות בעמידה, אבל תפילות ומזמורים שיש אומרים עם הברכה יכול לומר בישיבה.
הטעם בעמידה: ככל הברכות שהן שבח והודאה שנאמרות בעמידה (ר' יעקב עמדין בסידורו לגבי ברכת אשר יצר), ואם מברך בציבור יש לעמוד גם מפני כבוד הציבור (ספר יזרח אור פרק יז לענין ברכת הלבנה).
לברך בעל פה: לכתחילה ראוי שלא יברך בעל פה, אלא א"כ התבונן קודם לכן בברכה (שו"ע ק).
ברכה ברוב עם
ראוי לומר ברכה זו בעשרה בני אדם (מועד לכל חי א ו), או לכל הפחות בג' אנשים, וכן מובא בכה"ח (רכו ס"ק ז) שכתב שיש לברך ברכה זו בקיבוץ בני אדם, והטעם: משום שנאמר (משלי י"ד, כ"ח): "ברוב עם הדרת מלך" (עיין ר"ה לב, ב), שמצוה שעושים בציבור יש בה הידור יותר.
ואינו מברך אלא פעם אחת (מרדכי ברכות קמח, שו"ע רכו א). וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ג) מדסתם [שאינו מברך אלא פעם אחת] משמע שאפילו על אילנות אחרים לא יברך. והטעם: דומיא דבריות טובות או בהמה ואילנות (טושו"ע רכה י), שמברך עליהם בפעם הראשונה שרואה ולא יותר. טעם אחר: משום שברכה זו היא ברכה של הודאה כללית על חסדו וטובו של הקב"ה (ערוה"ש רכו א), טעם אחר: כי מדרך הטבע יודע שמאחר שהתחילו לגדול, הרי הם ממשיכים לגדול, ואין שמחה אלא בראייה ראשונה (פמ"ג משב"ז רכו).
ראייה ראשונה: יש אומרים שצריך לברך על ראייה ראשונה, ואם לא בירך בשעת ראייה ראשונה שוב לא יברך בשעת ראייה שניה.
ויש אומרים וכן נוהגים: שאפשר לברך גם אחר ראייה ראשונה (משנ"ב רכו ס"ק ה), ומדייקים מדברי השו"ע שכתב דעד שגדלו הפירות אפשר לברך, ומשמע אפילו שראה הרבה פעמים (מאמר מרדכי סוף ס"ק א פמ"ג מ"ז רכו ס"ק ב), וכן מוכח מזה שמברכים בחודש ניסן, אע"פ שראו הרבה פעמים באדר או בשבת.
נשים במצוה זו
אף נשים חייבות בברכה זו, ואינו חשיב מצוות עשה שהזמן גרמא. והטעם: לפי שכל הברכות והמצוות שזמנן קבוע מחמת המציאות ולא מחמת הדין, לא נחשב כמצוות עשה שהזמן גרמא (אלשיך הכהן חלק א י ברכת ה' חלק ד פרק א ה). כמו שמצאנו במצוות ביכורים (ביכורים ריש פרק א) שנשים חייבות אע"פ שזמנה מעצרת עד חנוכה, אינו נחשב שהזמן גרמא (תוס' רע"א על המשניות ביכורים שם).
קטן: קטן שהגיע לגיל חינוך מצוה לחנכו לברך (שו"ע רטו ג), ויש שכתבו שטוב לקבצם יחד בצוותא לחנכם במצוות.
אילן אחד או ריבוי אילנות
מעיקר הדין: מברכים אף על אילן אחד (עיין שו"ת בצל החכמה ח"ו לה).
יש אומרים שיש להדר לברך על ראיית שני אילנות לפחות (שו"ת הלכות קטנות ח"ב סימן כח) [ואין צריך שני מינים אלא כל שיש ב' אילנות אפילו מין אחד], ויש שהקפידו שיהיה גם על שני מיני אילנות (מנהג ירושלים ע"פ הספר נחומי עם).
וכן מוכח ממטבע הברכה שקבעו בו לשון 'אילנות' בלשון רבים, ויש מדקדקים מדברי הגמרא בברכות (מג, ב) "וחזי אילני" אילני מלשון רבים (כה"ח רכו ב), ודבר זה אינו לעיכובא, דבהרבה מקומות מצאנו לשון רבים ואינו אלא אחד, כגון בברכת הרים וגבעות ומלך (שו"ע רכד ו) (וכן נהג הגרשז"א הליכות שלמה פרק שני חודש ניסן אורחות הלכה 10, והגריש"א הגדה של פסח).
אילנות שבשדות
מעיקר הדין יכול לברך על אילנות שבחצרו (לב חיים פלאז'י ח"ב ס' מד), ומיהו מצווה מן המובחר לברך על אילנות שבשדות ופרדסים (הלכות קטנות ח"א ס' כח), וכן הרמב"ם כתב לשדות וגינות וכן אבודרהם כתב לשדות [ויש אומרים שעל פי הקבלה יש לברך על שדה ישראל [מפני גלגולי הנשמות] ויש אומרים שיש לברך על אילנות מחוץ לעיר].
ברכת אילנות בשבת ויו"ט
יש אומרים: שאין לברך ברכת האילנות בשבת (כה"ח רכו ד, משנת יוסף ח"א סימן ס, קובץ מבית לוי תשנ"ו).
והטעם: שחוששים שמא יגע באילן ויטלטלנו, או יתלוש פרחים או יקח מהפרחים להריח [וכן הוא מנהג אלכסנדריא שהיו נוהגים ליקח אחרי הברכה פרח מן האילן, לברך עליו 'בורא עצי בשמים' ולכן יש חשש זה], וכן חוששים שמא יוציא הסידור לרה"ר (כה"ח שם, מועד לכל חי א ח). [טעם אחר: על פי הקבלה לפי שמברר ניצוצי הקדושה מן הצומח והוי בורר (כה"ח רכו ס"ק ד)].
ויש אומרים שאפשר לברך גם בשבת ויו"ט, וכך נהג בעל האדר"ת (נפש דוד לבעל האדר"ת עמוד 138), וכן נהגו בעל הקה"י (אורחות הלכה ח"ג עמוד רכד), והגרשז"א (עיין הליכות שלמה פרק שני חודש ניסן הערה 10), (הגריש"א הגדה של פסח). והטעם: כדי להשלים מאה ברכות שחסרים בשבת (נפש דוד שם).
זהירת טלטול: במקום שמברכים בשבת, יזהרו במקום שאין עירוב שלא לטלטל הסידור כדי שלא יצא שכרם בהפסדם.
לברך בלילה
יש אומרים: שאין לברך ברכה זו בלילה (שו"ת אור ציון קיח). ומדייקים מלשון הגמרא (ברכות מג,ב) שאמרה 'היוצא ביומי ניסן', משמע יום (ספר הר צבי ח"א סימן קיח), טעם אחר: לפי שטבע הפרחים לפרוח מחום ושמש, וצבעי וגווני הפרחים והעצים מראים נפלאותיו, ועיקר הברכה על הנאת ויופי הפרחים, א"כ עיקר התחדשות ניכרת ביום ולא בלילה (ספר חמדת צבי ח"א סימן יח).
ויש אומרים: שאפשר לברך גם בלילה כשרואה היטב את לבלוב האילנות (שו"ת צי"א חי"ב ס"ק ו). דלא שנא משאר ברכות הראיה דמהני בהו אף בלילה.
לברך על עץ ערלה
יש שכתבו: שאין לברך על עץ של ערלה, והטעם: לפי שעץ ערלה אסור בהנאה, ואין יכול לומר "ליהנות מהם בני אדם" (גליון רע"א רכו נסתפק בדבר זה, ובשו"ת דברי גמליאל ח"ג סימן ב החמיר בדבר זה). שהרי נהנה בראייה, ואע"פ דקול ומראה אין בו משום מעילה, מ"מ איסורא איכא.
ויש שכתבו שיכול לברך, והטעם: משום שהברכה היא על כללות האילנות (שו"ת דובב מישרים ח"ג סימן ה). ואינו דומה לפוסקים שסוברים שבאילנות מורכבים אין לברך, דשם נעשה באיסור אבל ערלה לא נעשה באיסור. טעם אחר: יש שמחדשים דאיסור ערלה אינו אלא משנעשה פרי, אבל מי שמברך על לבלוב האילן טרם צמיחת הפירות -מברך לכתחילה (מקור חיים מבעל החוות יאיר סימן רכז).
ראיה מהגמרא בב"ק שאפשר לברך ברכת האילנות על אילנות ערלה
שמבואר (שם סט, א) שהיו מציינים על אילנות שהם ערלה בשביעית בחרסית, כיון שבשנה השביעית האילנות הפקר וחששו שמא יבוא בני אדם לידי מכשול שיאכלו פירות ערלה, אבל בשאר השנים לא היו מציינים ולא חששו שגנבים יאכלהו משום הלעיטהו לרשע וימות, והקשו שאם אסור לברך ברכת אילנות על אילן ערלה, גם בשאר השנים היו צריכים לציין שאלו אילנות של ערלה, כדי שלא יבוא לידי ברכה לבטלה, וע"כ שאפשר לברך על אילנות ערלה (שו"ת דובב מישרים ח"ג סימן ה).
ספק ערלה: בחו"ל מותר, והטעם: משום שספק ערלה בחו"ל מותר ובא"י הוי מיעוט, שלא שכיח דתוך ג' שנים ילבלבו וכל שכן שיישארו פירות (עין יור"ד ריש סימן רצד), ועוד שנאסרה בערלה רק פירות (מקור חיים קיצור הלכות רכו).
אילנות מורכבים
אילנות המורכבים מין בשאינו מינו, יש אומרים שאין לברך על אילנות אלו, והטעם: היות והם נעשו נגד רצון הבורא אין לברך עליהם (שו"ת הלכות קטנות ח"א סימן סח ורסה), ויש אומרים: שמותר לברך עליהם (שו"ת שאילת יעב"ץ סימן סג)
ואם ההרכבה לא נעשתה באילן זה, אלא נטעו את גרעיני פירותיהם וצמחו מהם אילנות, מותר לברך עליהם (הגרשז"א הליכות שלמה פרק כג אות יח).
נקיות מקום הברכה
קודם שיברך יבדוק שיהא המקום שמברך שם נקי, שלא תהיה שם צואה או זבל או ריח רע, והטעם: לפי שאסור לומר דבר שבקדושה והזכרת שם השם עד שירחיק ד"א ממקום שכלה הריח (עיין משנ"ב עט ס"ק ה ומשנ"ב תכו ס"ק כא).
עיקר המצווה היא הברכה כשלעצמה (וכן מנהג הגר"א ובני אשכנז), ויש קהילות שנהגו להוסיף תפילות ובקשות נוספות עיין כה"ח הנוסח.