היכן אסור להתחיל או לסיים בקריאת התורה?
מה ההגדרה של פרשה בתורה?
הציונים בתורה שלפיהם היו מעלים לתורה בעבר?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קלח סעיף א'
-שלא לשייר בפרשה פחות מג' פסוקים-
טעם הגזירה | מהו תחילת וסיום פרשה? | מה הדין בפרשה של ב' פסוקים? | להתחיל ולסיים בדבר טוב
חז"ל חששו שמא אנשים יחשבו שלא קוראים לעולה לתורה ג' פסוקים אלא פחות, ולכן גזרו ואמרו שלעולם לא מפסיקין למי שעולה לתורה בפחות מג' פסוקים לפני הסיום של הפרשה, וכן אסור להתחיל לקרוא לעולה לתורה בפחות מג' פסוקים לפני תחילת הפרשה, והסיבה לכך היא, כי יהיו אנשים שיצאו מבהכנ"ס ולא יהיו בשעה שמעלים את העולה השני לתורה, ויחשבו שאת השני הפסוקים הנותרים שנותרו מהמקום שבו סיימו לעולה הראשון עד סיום הפרשה, באותם שני פסוקים עולה העולה השני לתורה ונמצא שקראו לו פחות מג' פסוקים, וכן לא מתחילים לקרוא לעולה לתורה בפחות מג' פסוקים לאחר תחילת הפרשה, ומאותה סיבה, כי יהיו אנשים שיכנסו עכשיו לבהכנ"ס ויראו שמעלים אדם בשני פסוקים מתחילת הפרשה, ויחשבו שזה שעלה לפניו קראו לו ג' פסוקים בלבד, ולכן תיקנו חז"ל את התקנה הנ"ל.
הפרשה שמדברים עליה כאן, זה לא מה שמצויין בחומשים שלנו, שני, שלישי, רביעי, אלא הכוונה לפרשה פתוחה או סתומה, ולכאו' הטעם, כיון שבזמן שתקנו את התקנה הזאת לא העלו לתורה לפי הציונים שיש לנו היום, אלא לפי פרשיות פתוחות או סתומות, וממילא התקנה נשארה כמו שהיא היתה פעם.
הרמ"א מוסיף, שכל האיסור הזה אמור, רק כאשר הפרשה עצמה היא לא בגודל של שני פסוקים, אבל פרשה שכל כולה היא שני פסוקים בלבד, אין איסור להפסיק בתחילת הפרשה או להתחיל מסוף הפרשה, ואע"פ שגם בזה יכולים לטעות, מבאר המ"ב, שבכהאי גוונא שכל הפרשה כולה היא שני פסוקים אין חשש, כיון שכל החשש הוא רק כאשר מסיימים שלא במקום, אבל אם מסיימים במקום אין חשש.
צריך להתחיל תמיד לקרוא בדבר טוב ולסיים בדבר טוב, דבר טוב ודבר רע הכוונה לישראל, אבל לא לעכו"ם.