"וכן כשהוא מעיין במרוצת הגלגלים והחלוקים בתנועות משתנות והמאורים החלוקים לסדר ענין הכל, בהם יראה מסימני היכולת והחכמה מה שלא תכילהו מחשבת אדם וילאה לספרם בלשון" (שער הבחינה פרק ה')
חוט השני שחלף בשיחות מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל, הוא אמונת אומן. "כאשר נעמוד ונתבונן בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, הלא נשתומם להפליא ממראה עינינו. ולא תתיישב הפליאה בעובדה שגם תמול שלשום ראינו את פלאי הבריאה הזו, שכן אין מציאות האתמול מחייבת את המציאות של היום, ואדרבה, בכל יום ויום תרבה הפליאה למרבה החזיון הנפלא – הבריאה כולה הסובבת ומקפת אותנו, המתנהלת בסדר מופתי ובמהלך דייקני. שמים וארץ, שמש ולבנה, קיץ וחורף, קור וחום, יום ולילה לא ישבותו, וכל צרכי האדם מזומנים לו, לא יחסר לו מאומה. מי עשה כזאת? מי ברא כל אלה? מיהו המנהיג המסדר כל הנפלאות האלו? תשובה אחת ויחידה עולה מוכחת: בדבר ד' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. דבר ה' הוא שחידש את הבריאה והיווה את היצירה כולה בששת ימי בראשית, ודבר ד' הוא המהווה את הבריאה בתמידות ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".
"הייתי ילד בן עשר", שח באזננו אברך. "נסעתי לבד מירושלים למשא הפתיחה של 'ירחי כלה'. כאשר הגעתי כבר לא היה שייך להכנס לבית המדרש. למטה הוקרנה השיחה במעגל סגור. התיישבתי על גדר אבן ושמעתי כיצד מרן זצוק"ל מדבר על פרי התפוז. הוא תיאר כיצד ברא ה' את הפרי בסדר וביופי, קליפה חיצונית, קליפה פנימית. בשר פרי, מיץ הפרי וכו'. ואז הוא סיים שגם החכם הכי גדול לא יכול להסביר את פלאי הבריאה הזו.
"אני לא יודע למה, אבל כאשר שמעתי את האמונה-חושית הזו התרגשתי מאוד וירדה לי דמעה. זה נשאר כאחד הזכרונות החזקים של ימי הילדות שלי".
(יתד נאמן – מוסף זיכרון י"ב חודש למרן הגרא"מ שך זצוק"ל)