האויר לראותיו של ראש הישיבה
ויש להוסיף מש"כ הרב ראובן קרלנשטיין שליט"א (הו"ד בלהגיד במדבר עמ' 222)
"הנה תלמיד של…!"
הכל יודעים את המשנה "כל מי שיש בו שלושה דברים הללו הרי הוא מתלמידיו של אברהם אבינו", נפגשים לפעמים באדם מבוגר זקן, ואחד הנוכחים לוחש – "הוא תלמיד של הרבי הזקן מגור" או "תלמיד של החפץ חיים" ממש כן "הזקן ההוא אכל על שולחנו של הרב… פש! "הוא שמע שיעורים מהרבי הקדוש שנה וחצי תמימות, מורא'דיג!" זכורני שהציעו לי פעם ללמוד בחברותא עם אדם פלוני, תלמיד של החפץ חיים, אה, אה כמה הייתי שמח על ההצעה, וכאן במשנה, הרי אין בחז"ל הק' מליצות, מוכרז, כי אני יכול להיות תלמיד של אברהם אבינו, חז"ל אומרים לך "אתה תהיה תלמיד של אברהם אבינו" פחד נורא! "האבות הן הן המרכבה", הזהר הקדוש אומר באחד המקומות "הנח להם לאבות העולם לית אינון בר אינשי" והרבי ר' שלום שבדרון היה מצטט דברי חז"ל "אילו רצו האבות לקבוע דירתם בעליונים היו עושים" והנה אני יכול להיות תלמיד של אברהם אבינו.
תראו בפירוש רבינו יונה על המשנה, המבאר כי המשנה מאריכה (הוא מציין את אותם הכפילויות והאריכות במשנה) כדי להדגיש לנו לבל נטעה לחשוב כי קיימים עוד מלבד שלשה דברים הללו! לא, כל השלמויות האחרות של אברהם אבינו ומעלותיו מקורם בג' דברים אלו, וכן להיפך בבלעם, מבהיל ומרעיד. – מציאה גדולה.
עין טובה מאי משמע
"עין טובה".
תבינו כי אינני מדבר לאחרים אלא לעצמי, נושאים אלה לא די לדבר בהם סתם, יש צורך להחדירם פנימה הלכה למעשה ממש. הבה נראה מה הכונה עין טובה? בעברית ישנה מילה "מפרגן" ברש"י כתוב מעט אחרת: "עין טובה, אין לו קנאה על חברו וחביב עליו כבוד חברו ככבודו":
"שמעת? שמעת?" אומר פלוני לאלמוני "זה יענקל בערל, אתה בטח מכיר אותו, הוא התמנה לדיין בבית דין של…"
"מה?! למדתי עימו בכולל, היו אברכים טובים ממנו, דיין?! הרי לא היה שפיץ (מתכוון שהוא עצמו היה יותר שפיץ) עולם משונה", קשה לו לעכל…
מה איכפת לך, תשמח עם אותו חבר! עין טובה! תאמר להיפך: "מה?! הוא נהיה דין, אה, ב"ה, איזו שמחה! תראו איך כיצד מסתובבים העניינים בעולמנו, הרי חז"ל אומרים אלף נכנסים למקרא ואחד יוצא להוראה וממש הוא זה שיצא, נפלא" כך תדבר, ועוד דוגמה, ראובן אומר לשמעון:
אתה שומע, זה החבר שלך נהיה מחותן עם המשפחה המפורסמת, עם הגאון והצדיק, שידוך כזה לא להאמין, לא מגיע לו, אנו חברים בעבודה עשרים שנה והוא…"
נו, עין טובה היא לפרגן לשמוח עימו – "אני שמח, יופי, כמה טוב שעשה את השידוך הזה!"
מדוע רש"י מציין את ה'עין טובה', דוקא על עניני כבוד: "חביב עליו כבוד חברו ככבודו" ולא כותב כי חביב עליו כספו של חבירו עושרו וכדומה? כי כסף בדיעבד עוד אפשר לפרגן לשני, אבל כבוד, קשה – שנינו היינו שווים ולפתע הוא הולך ברחוב ממש כמורבי, עם תלמידים הרצים אחריו ברחובות… נהיה לו מאן דאמר… הלב לא יכול לשמוח עימו – "מה הוא 'מחותן' יותר מאחרים?!"… תהיה בעל עין טובה – ברוך ה' מגיע לו, נפש עמלה – עמלה לו, הצליח, טוב לו, מגיע לו. "חביב עליו ככבודו". געוואלד – עין טובה.
אספר לכם מעשה אמיתי שהיה, נזכרתי בו בזכות הציבור.
פלוני, תלמיד אחת הישיבות מאז, סיפר לי את העובדה שהתרחשה לפני חמישים שנה. אחד מראשי הישיבה שלהם סבל מאסטמה, כך שפעמים לא מועטות בעיצומו של שיעור הוא נתקף באסטמה, ה' ישמור, דרכי הנשימה נסתמו, באותו רגע הוא היה מפסיק כמובן לדבר, יוצא למרפסת הפתוחה ובאויר הטוב של ירושלים היה תופס לעצמו נשימה במשך דקות ארוכות, לפעמים רבע שעה עד שחזר לעצמו. התלמידים ידעו כי בדרך כלל עד כרבע שעה או לפחות עשר דקות, הוא לא ישוב לאמירת השיעור. הם היו לומדים בעצמם עד שהרב שב, מקווים בסבלנות להתאוששותו ורפואתו.
ויהי היום באמצע השיעור הוא לא יכול היה להמשיך, יצא אל המרפסת לחפש אויר. והנה, לא חלפו יותר משלושה רגעים והוא שב לתלמודו, הם ממש לא הכירו כזה דבר, אך כמובן לא שאלו שאלות.
לאחר השיעור, תלמידים מקורבים העזו והתעניינו: "היום היה מעשה ניסים, רגעים בודדים בלבד וב"ה הרב הצליח להמשיך את השיעור"…
"אספר לכן מה התרחש באותם רגעים ספורים" אמר "יצאתי לחפש אויר, היה לי קשה מאד – לא היתה נשימה!, אך כאשר עמדתי במרפסת ראיתי בבנין שם – מול הישיבה, כי אברך פלוני שאתם מכירים אותו בעל משפחה ברוכת ילדים הנה הוא בונה. יוצא החוצה לבנות – חדר וסוכה, חתיכה ראויה להתכבד, מאד שמחתי בליבי: 'הוא בונה! הוא בונה ברוך השם!' נכנס לי כל כך הרבה אויר, כזו שמחה, התרחב לי שאפתי אויר לראותי, התרחב לי, הכל חלף עבר"… מעשה שהיה רבותי, ה' יעזור לעם ישראל כמה דיני תורה מגיעים לבית דין, הדיין שואל את התובע: "ר' איד, מה מפריע לך, הרי חמשה עשר מטר מפרידים בין המרפסת שההוא בונה עד הבית שלך, היכן האויר שאתה צריך, וכי יש לך צורך בחמישים מטר? (הלא בנבילה כתוב "מרחיקים את הנבילה מהעיר חמישים אמה), מה חסר לך?!"… "לא! לא!, כבוד הרב הבניה מסתירה לי את הנוף, ממש מפריע! לא יכול!" הוא רוצה נוף, ח"ו לא אדבר כאן בבית הכנסת על יהודים משלנו, נדבר על גויים… נקוה כי אצלנו לא קורים דיני תורה'ס כאלו…
נאומו של הרב מפוניבז'
אינני יכול לשכוח אותו יום שהיתה חנוכת הבית בישיבת בית הלל בבני ברק, במעמד רבנים ובהם הרב מפוניבז' שהשתתף וגם נשא מדברותיו. באותו יום ממש התקיימה הנחת אבן הפינה בישיבת בית מאיר, כיבדו את הרב מפוניבז' זצ"ל לנאום, הוא נעמד ליד מקום הנחת אבן הפינה וקרא בקול גדול, "האמינו לי. כי כאשר אני רואה איך נבנות ישיבות נוספות – כאשר אחרים בונים ישיבות – אני שמח עוד יותר מאשר אני בונה לבד, ואם תשאלו מה פתאום יותר, הרי "ואהבת לרעך כמוך" ואיך קורה כי אני שמח יותר. אסביר לכם. בישיבה שלי יש לי שמחה אבל גם עול כבד של חובות, ומאידך גיסא כאשר אחרים בונים השמחה שלי ג"כ גדולה ובלי עול של החובות, כל כך שמח לי בלב… גלייבט מיר (האמינו לי) כי אני שמח יותר משעת בניית ישיבתי!".
עין טובה! עין טובה! אפשר להאמין לו לרב מפוניבז'.
שמחתו של הרבי מסטמאר זי"ע
כידוע הסאטמר רב זצ"ל חינך את חסידיו להרבות בנתינת צדקה ועשיית חסד, דור שלם חונך לכך [שמעתי מאחד שהתגורר באמריקה, כי באחד הדינרים – בימים ההם לפני בואו של הרבי מסטמאר – ראש הקהל נתן פייפ דולר – חמש דולר, ומחו כפיים בקריאות עידוד והתפעלות – חמש דולר לצדקה…! אלו היו המושגים שם באמריקה, עד שהגיע הרבי מסטמאר והוא, חינך לתת בכל, בעין טובה: תעניק יום עבודה לצדקה, שבוע עבודה קרא לבעלי בתים]. הרב שך זצ"ל הספידו וסיפר סיפור ידוע:
פלוני נכנס לרבי מסטמאר והתאונן כי אשתו חולה במחלה נדירה ואינו יכול לעמוד בהוצאות, ובנוסף לכך, בנו לקה בחולי, ה' ירחם, הבעיות הכספיות מכבידות עליו וחייו קשים מאד. הרבי שמע, הצטער עמו והעניק לו ממרכז השולחן (שם היו מונחים כספי הצדקה) מתן יד הגון ביותר. האיש יצא שמח וטוב לב.
הגבאי שהכיר היטב את האיש (את השקרן הזה) וראה כי האיש יצא שמח וטוב לב, הבין כי בוודאי "מכר" כמה מעשה'לאך לרבי וקיבל כסף רב. הוא מיהר להיכנס אחריו ושאל את הרבי זצ"ל על האיש, הרבי סיפר לו על הצרות: "על כל השונאים מה שהיהודי הלז סובל", אמר הרבי, ופירט בצער על האשה והילדים וכו', "רבי!" הזדעק הגבאי "רבי! אני מכיר את הברנש, לא מיניה ולא מקצתיה, כולם בריאים שם הכל שקר", הרבי רק שמע את דבריו, נעמד על עומדו, קם על רגליו, תפס בידו של הגבאי: "יוסל! יוסל! תזכה למצוות איך ששמחת אותי! ממש כך? בנו בריא?, האשה בריאה, תהיה גם אתה בריא ותבורך, כמה ששמחת אותי!"… כך סיפר הרב שך, אה, עין טובה! – מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה!.
נקרא את הרמב"ם המבאר את שלושת המידות: "עין טובה היא ההסתפקות. ונפש שפלה היא הזהירות, ורוח נמוכה היא הענוה יתירה. והשלוש שכנגדן הן החריצות לקנות הממון והוא עין רעה. רוב התאוה והיא נפש רחבה. והגאוה והיא רות גבוהה". פעם שאלו את הסטייפלער למה אין לו מאוורר בחדרו, מי דיבר על מזגן, דיברו עימו על וינטלטור – מאוורר בחדרו "בפחות עולם הזה יותר טוב לנו" השיב. "עין טובה היא הסתפקות"
ה' יעזרנו. ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו. אגוטע נאכט. ולילה טוב). עכ"ד דברי הרב ראובן קלרשטיין זצ"ל.
(ע"פ מאמר הרב פנחס זרביב שליט"א בספרו למעשה)