הרב מרדכי נויגרשל שליט"א
שמעתי אומרים, שעם ירידת המתח והתחלת החזרה לשגרה, ירדה גם הציפיה הדרוכה שהיתה בימי הקורונה הנוראים, לביאת המשיח…
ובאמת, קולות רבים ורמים נשמעו לאור האנדרלמוסיה הבינלאומית, ההפוגה בתחבורה והמבוכה המדעית, השלווה המעושה ברחובות ופחד האימים בלבבות – כי הנה, הנה משיח בא. פעמי משיח נשמעו ברמה… יחד עם זאת החלו לזרום כל מיני חשבונות גאולה למיניהם, מוסמכים ומוסמכים פחות…
ועתה, שבים לשגרה… עם מסכות או בלעדיהן, שני מטר מרחק וחיוך מודחק… אך שבים, ויחד עם השגרה מפטירים כדאתמול…
והציפיה? – תידחה לפעם הבאה…
אם אכן כך, מתברר למפרע כי לא היתה זו ציפייה אמתית לגאולה אמיתית, אלא למציל עם חסקה וגלגל, שיציל את העולם מטביעה במערבולות הים…
*
מספרים שיהודי עשיר הגיע בריצה לבנק להוציא את כל השקעותיו. שאל אותו הפקיד מה קרה? אמר לו: עמדתי היום ליד בעל המניות של הבנק ושמעתי אותו נאנח ואומר: "משיח צריך לבוא"… רצתי מיד להוציא את פקדונותי, לפני שהכל ילך לאיבוד… אם העשיר ההוא תולה יהבו במשיח, כנראה כבר כלו כל הקיצין…
וכמדומה, שאף שטבעי הדבר שכאשר יש צרות וסבל, ובמיוחד כשאלה מלווים באירועים הנראים כאפוקליפטים, מרבים להשתעשע בתקוה שהנה הנה משיח בא. אין בכך כל רע, מלבד שאם חלילה תגיע אכזבה ויתברר שאחר שוך הסערה עולם כמנהגו נוהג, אמונה זו רק תיפגע. ואולם אין זו הציפיה לביאת המשיח עליה מדברים רבותינו.
אמרו חז"ל כי בעלות אדם למרום ובהתייצבו בפני בית דין של מעלה, יישאל כמה שאלות ובראשן שלש: "נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? ציפית לישועה?". והדבר מעורר תהיה. שתי השאלות הראשונות כוללות את תמצית המצוות שבין אדם למקום ושבין אדם לחבירו. אך מה משמעות השאלה השלישית, ציפית לישועה? נראה לכאורה, כי בעוד שהשאלות הראשונות עוסקות בכללים, שאלה זו עוסק בפרט מן הפרטים?
ואולם, אם השאלה הראשונה עוסקת במצוות שבין אדם לחברו, והשניה – במצוות שבין אדם למקום, הרי השלישית עוסקת בעצם מהותו של האדם. כפי שיוסבר.
*
יכול אדם לקיים את כל המצוות לכל פרטיהן ודקדוקיהן אך במהותו הוא אדם חומרי. אם רוצים ללמוד על מהותו של אדם נוכל ללמוד זאת מציפיותיו. אם אדם מצפה באמת למשהו שיקרה, הווה אומר שכולו מלא בציפיה זו. היא ממלאת את כל ישותו.
פעם אחת זכיתי לראות אדם המצפה לביאת המשיח. היה זה בחדר ההמתנה לחדרו של אחד הרבנים שהיה ידוע כמורה הוראה וכמי שמבין ברפואה ומחלק תרופות טבעיות לפי הצורך. אנשים עמדו או ישבו והמתינו לתורם בסבלנות. על ספסל מול דלת חדרו של הרב ישב ישיש כפוף ו…ישן. הוא ישן שינה עמוקה ושיתף את כל הנוכחים בחויה בקול תרועה רמה…
הגיע תורו ומאן דהו טפח על כתפו ואמר לו – "יהודי היכנס". ההוא נעור בבהלה, קפץ ממקומו וקרא: "מה, משיח הגיע?"
ואני התבוננתי בו נפעם… הנה אדם המצפה לביאת המשיח… העירוהו משינה עמוקה ותגובתו הספונטנית היתה – משיח הגיע?
אם נבין את משמעות ביאת המשיח, נבין את האיכות הפנימית של מי שמצפה לו באמת.
*
הרמב"ם אומר בסוף הלכות מלכים: "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא".
ואמנם כותב הרמב"ם גם: "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר", אך כל זה לא יהיה התכלית, אלא אמצעי. וכמו שממשיך ואומר: "ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
אדם המצפה באמת לביאת המשיח, אינו אמור לחשוב שזקוק הוא, או העולם, למשיח על מנת לפתור בעיות. המצפה האמתי לביאת המשיח מצפה לו בכל מאודו, כל הזמן, תמיד בכל יום, ערב בוקר וצהרים, בלי קשר לסימנים או לבעיות ששומה כביכול על המשיח לפתור.
הסיבה לביאת המשיח – גאולת העולם והבאתו אל תכליתו, ולאו דווקא פתירת בעיות (מה שיבוא ממילא). המצפה לביאת המשיח מצפה לו גם כשהכל שפיר, כולם בריאים וחשבון הבנק יציב, והפרנסה זורמת ואין פרץ ואין צווחה וחייו מלאים תוכן ומשמעות. הוא מצפה לו מבפנים, מבחינת מהותו של דבר.
אדם המצפה לביאת המשיח מהסיבה הנכונה הוא אדם רוחני, הוא אדם שיודע להבדיל בין אמצעי למטרה, ולהניח כל דבר על מקומו. אדם כזה לא מצפה לביאת המשיח רק כשיש בעיות ואינו מוצא דרך לפוטרן, אלא כל הזמן כל הזמן.
ואם יאמרו, שהסיבה לדיבורים על משיח לעת כזאת היא בגלל שרואים סימנים?
ובכן, סימני עקבות משיח כתובים בגמרא (מסכת סוטה ומסכת סנהדרין ובמדרשים). הסימנים מתקיימים מול עינינו זה זמן רב. יחד עם זאת אמרו שמשיח יבוא בהיסח הדעת: "הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאם יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא" (מלאכי ג' א'). וכתב המלבי"ם: "אז יבא ה' לשכון בהיכלו למטה ולהתהלך בתוככם, ואז מלאך הברית אשר אתם חפצים הנה – כבר בא – כי המלאך יקדים לבא קודם בא האדון ה' צבאות, והוא המלאך שיכניס את העולם בברית התורה והאמונה ובברית בינם לבין אלהים, וחז"ל פי' שזה אליהו מלאך הברית שיקדים לבא להשיב רבים מעון".
לזה אמורים אנו לצפות: לברית התורה והאמונה, ולברית בינינו לבין האלוקים ולהשבת רבים מעוון. ומי שמצפה לזה, כלומר, לבו מלא מצפיה זו, הדבר מעיד על מהותו ועל איכותו.
זו משמעות השאלה "ציפית לגאולה".
אמר רבי שמעון שוואב זצ"ל: להאמין בביאת המשיח פירושו: לדעת שעשוי הוא לבוא היום, ולהיות נכון לכל אכזבה שאם חלילה לא יבוא היום, לא נישבר, ולא נאבד את האמונה, אלא מחר נאמין באותה מידה שיבוא בו ביום.
(פורסם במגזין 'במה' מס' 89)