כאשר רבינו הגיע לארצות הברית, הדבר הראשון שביקש הוא לעשות היה להקים בית מדרש. לצורך הקמת והחזקת בית המדרש ערך הרבי 'דינר', כאשר נהוג ומקובל באמריקה לערוך מפעם לפעם מסיבת מלווה מלכא לצורך החזקת המוסדות, ובמהלך המסיבה נערך 'דינר' גדול, בו תורמים כל הנגידים סכומי עתק לצדקה.
היה זה ה'דינר' הראשון שנערך באמריקה לטובת מוסדות בלאז'וב – אך גם האחרון! הסיבה לכך נעוצה במאורע קטן ופשוט, שקרה מספר ימים ספורים לאחר ה'דינר', שנחל הצלחה אדירה והכניס הון רב לטובת בניין בית המדרש.
כשיצא הרבי בימים שלאחר ה'דינר' לדרכו ברחובה של עיר, הגיע למעבר חציה, כאשר הרמזור הראה כי כעת עליו להמתין ולא לעבור את הכביש.
והנה בעודו עומד וממתין על שפת המדרכה, רואה הוא למולו בעבר השני של הכביש יהודי מקומי ממכריו ואוהדיו, שאף הוא המתין כמוהו לרמזור שיתחלף כדי לחצות את הכביש מנגד. אולם תיכף כשראה אותו יהודי את הרבי מרחוק, נעמד מהסס מעט, הוא החוויר והראה סימני בושה וחוסר נעימות.
הוא המתין עד שיחצה הרבי את הכביש, ובהגיע הרבי הקדוש סמוך אצלו, ניגש מיד בפיק ברכיים והתנצל מאוד על שלא היה ביכולתו להגיע אל הדינר הגדול… "אכניס את הצ'ק מאוחר יותר!" הבטיח האיש, והרבי הודה לו מקרב לב ובהארת פנים כדרכו בקודש.
כשחזר הרבי לביתו היה נסער ביותר, ואמר: "כל העסק הזה לא בשבילי! אם כתוצאה מן הדינר חשים אנשים אי נעימות לעבור על ידי ברחוב, אינני צריך את כל זה! איני מסוגל להפריע לאנשים לחצות את הכביש ברגיעות ובנעימות!".
ואכן את פקודתו שמרה רוחו, הוא לא ערך יותר מעולם שום דינר, ומלבד בית מדרשו שהחזיק שם, לא הקים שום ישיבה או תלמוד תורה וכיוצא בכך, ועמד על כך בתוקף שלא להקים שום 'מוסדות' שהחזקתם תיפול על אנשים אחרים.
כשנשאל פעם על ידי אמריקאי מקומי: "אם אין לכם שום 'מוסדות' על מה אתם נקראים רבי?" – ענה הצדיק על אתר: "בשביל לעזור לאנשים, ולא בשביל להקשות עליהם!"…
הרבי מבלאזו'ב האריך ימים כידוע, ונסתלק בהיותו קרוב לגיל מאה שנים. בהקשר לכך מסופר כדלהלן:
פעם הגיע להשתתף בשמחת 'ברית מילה' שהוזמן אליה, ושמח לפגוש שם את רעהו האדמו"ר רבי מרדכי שלמה פרידמן מבאיאן זצוק"ל, שהוזמן אף הוא להשתתף באותה שמחה. בעל הברית שראה לפניו את שני הצדיקים מגדולי הדור, לא ידע להשית עצות בנפשו, את מי יכבד בסנדקאות?
הוא ניגש אפוא בדחילו ורחימו אל שני הצדיקים שישבו יחדיו ושוחחו באהבה ורעות כדרכם של צדיקים, ואמר שהיות ושניהם חשובים מאוד לפניו, אין הוא יודע להכריע למי לתת הסנדקאות, ולכן יחליטו הצדיקים בעצמם מי ביניהם יהיה הסנדק.
הצדיקים הסתודדו ביניהם דקות אחדות, כשכל אחד מהם מתעקש לכבד את רעהו, כל אחד טען שחברו חשוב יותר ממנו ולו יאה כיבוד זה!
לפתע קם הרבי מבלאז'וב ואמר לרבי מבאיאן: "הרי הכל מודים ש'סידור קידושין' גם הוא כיבוד חשוב… אם כן, קחו אתם אפוא את הסנדקאות, ואני אקח את הסידור קידושין!"…
הכל נענו בבת שחוק לשמע דברי קדשו, כי כבר היה זקן ושבע ימים, ואילו הרך הנימול זה עתה נולד… אך הרבי מבאיאן קיבל את דבריו ברצינות, ושימש בסנדקאות באותה ברית.
והנה למרבה הפלא האריך הרבי הקדוש מבלאז'וב ימים רבים כנודע, שנפטר בהיותו קרוב לגיל מאה שנים, ובהגיע עת חופתו של אותו הבן היה הוא המסדר קידושין בחופתו, לשמחת לב כל המשפחה שזכרו היטב את דבריו בברית המילה!
בהיותו כבר למעלה מגיל שמונים, אמר פעם לאדם שהזמינו לברית מילה, ונבצר ממנו להשתתף בשמחתו: "לא יכולתי להגיע אל הברית, אבוא בלי נדר לבר המצווה!". ואכן כעבור שלוש עשרה שנים, השתתף בשמחת הבר מצווה, כפי שהבטיח!
הוא חי תמיד עם אמונה פשוטה ותמימה, ולא האמין בטבעיות העולם ובהסתכלות אנושית שאדם זקן הוא קרוב נוטה למות… רק הכל בידי שמים!
(גיליון 'פניני הצדיקים')