"הנה מפסידי הזריזות, הם הם מגדילי העצלה. והגדול שבכולם, הוא בקשת המנוחה הגופנית ושנאת הטורח ואהבת העידונים בתשלום כל תנאיהם" (מסילת ישרים פרק ט).
סיפר אחד ממקורבי מרן הגרא"מ שך זי"ע שהיה עד למעשה.
היה זה באחד מלילות השבת, בערוב ימיו של ראש הישיבה. הוא ביקש שיקחוהו למיטתו לנום קימעא, ואכן עלה על יצועו לנום מעט לשנת הלילה הקצרה. כעבור זמן מה נכנס אותו מקורב לחדרו והבחין כי שנתו אינה נוחה, שכן הכרית עליה הניח את ראשו מונחת בתחתית הראש ובמעלה הגב, וכך היה ראשו שמוט מעט לאחור, מה שגרם לו להרים ולהוריד את ראשו, וממילא לא היתה שנתו עמוקה דיה.
אותו אדם חשב כי לטובת מרן ראש הישיבה יסיט מעט את הכרית למעלֶה ראשו להיטיב את שנתו. וכך עשה. אלא שלהפתעתו הרגיש בכך ראש הישיבה והתעורר, ומיד השיב חזרה את הכרית לאותו מקום שהיתה קודם לכן. היהודי חש שלא בנוח ואמר לראש הישיבה כי רצה שיוכל לישון טוב יותר ולכן העלה מעט את הכרית. השיב לו מרן זצ"ל: "וכי חפץ אתה להכשיל אותי?!"
אותו אדם לא הבין למה התכוון מרן ראש הישיבה. מדוע הוא מכשיל אותו בכך שמעלה מעט את הכרית למראשותיו? הוא ביקש את סליחת מרן ראש הישיבה בקול שבור.
משהבחין בכך ראש הישיבה, נטל את ידיו, התיישב והחל לספר לו:
"דע לך, כי בהיותי עלם צעיר, עוד בטרם הגעתי למצוות, הקפדתי הקפדה יתירה על זמן קריאת שמע, לבל אפסיד חס ושלום מצות קריאת שמע בזמנה כדעת המגן אברהם. באחד הלילות שבתי עייף מאד לביתי, כשבחוץ היה קור רוסי עז המתאים לוובוילניק בעת החורף. אמי הצדקת העירה אותי בבוקר מוקדם לבל אאחר זמן קריאת שמע, אך עייפותי היתה כה גדולה, שלא הבחנתי והמשכתי לישון עוד מעט. לאחר זמן מה כשקמתי, נדהמתי לראות כי הפסדתי את זמן קריאת שמע של המגן אברהם. צער רב תקפני על כי נכשלתי במידת הזריזות, ומאותו לילה קיבלתי על עצמי בקבלה גמורה שלא אשן בצורה שהכרית תהיה למרגלות ראשי, בצורה נוחה שבה אשן שינה חזקה, ובכך אני עלול להפסיד בשנית זמן קריאת שמע זה, אלא שהכרית תהיה בתחתית הראש, וכך כשראשי יהיה שמוט מעט לא אוכל לנום שינה עמוקה, וכך לא אוכל להפסיד לעולם זמן קריאת שמע.
"ברוך ה'" – המשיך מרן זצ"ל – "עד היום לא חרגתי מקבלה זו, ועכשיו רוצה אתה להפסידני שלא אעמוד בקיום קבלה זו כל חיי?"
אותו יהודי עמד נפעם למשמע אוזניו. מילותיו נעתקו. מרן ראש הישיבה לא ייחס עניין לדבר, קם והחל בתלמודו כשגרת יומו.
(יתד נאמן, נצבים וילך תשס"ט)