הגאון רבי הלל זקס זצ"ל, נכדו של מרן ה'חפץ חיים', אצר בקרבו שביבי זכרונות משנות ילדותו המוקדמות, כאשר זכה שמרן זצ"ל בעצמו ידריך את אמו הרבנית פייגה ע"ה כיצד לגדלו. מרן ה'חפץ חיים' הוא זה שהורה כיצד לקרוא את שמו, והורה שמכל גדולי וילנא – רבי חנוך הענך אייגעש בעל ה'מרחשת' יהיה סנדקו. וכן שאר הנהגות בקדושה וחינוך. מרן ה'חפץ חיים' ציווה על בתו שתשמור מאד שהילד לא ילמד שפות נוספות ועוד הוראות מעין אלו ושאר התבטאויות בנוגע לעתידו.
הרב מ' ברמן (במוסף שב"ק נצבים תשע"ג) ליקט עובדות שנשמעו מפי הגר"ה זקס זצ"ל במשך השנים, מהן הבאנו כאן מספר גרגרים, הנוגעים להתייחסותו של מרן הח"ח זצ"ל לענייני עוה"ז ולגנוּת המותרות.
"בבית תמיד היה מספיק אוכל", סיפר הגאון רבי הלל זצ"ל, "אך כל ההוצאות היו בצמצום. מנהגו של מרן החפץ חיים היה כך: כשלא היה כסף, היה מתאונן: 'מה זה יהודי בעל בית ואין לו פרנסה? מחויבים לעשות משהו'… ואז היה שולח איזה מכתב בענין מכירת הספרים, והיה מגיע כסף. וכשהגיע כסף, מיד מרן ה'חפץ חיים' היה אומר: 'מה זה, יהודי רוצה לצבור נכסים? מה יש לעשות עם כל העוה"ז הזה? צריך לעשות עם זה משהו טוב!'… ומיד היה שולח את הכסף לצרכי צדקה לאיזו עיירה שהוצרכה לתיקון במקווה וכדומה. ושוב היה אומר – וכי יהודי לא צריך פרנסה? וחוזר חלילה"…
פעם ישבו סביב השולחן ומרן ה'חפץ חיים' הרעיף מאמרי קדשו בעניין גנות עולם הזה ומותרות, עד שתפס ביד חתנו רבי מנדל זקס זצוק"ל ואמר: "ר' מנדל, אני מברך אותך שלא תהיה עשיר". וכשאמר זאת, החל אחד היושבים שם – שהיה יהודי אמיד – לנוע בחוסר שקט, וכיון שמרן ה'חפץ חיים' היה הפיקח שבפיקחים ולא נעלם מעיניו דבר, נפנה ואמר לאותו יהודי: "אל תדאג, זו ברכה ששמורה לאהובים עליי ביותר"…
סיים רבי הלל ואמר, שברוך ד' הברכה התקיימה בהידור… אך צריך לומר לאלו ששוקלים להשתדך עם משפחתנו, שלא ידוע למשך כמה דורות היא אמורה לחול…
עם זאת, מרן ה'חפץ חיים' תמיד הקפיד על ניקיונו ובגדיו היו ללא רבב ומסודרים, ואף כובעו היה מונח מסודר על ראשו, וזו ההנהגה הנכונה לנסיך בן המלך. אך רבי הלל היה מזהיר שהרגשה זו יש לה מקום רק לאחר שאדם בנה אצל עצמו את העבדות לד' בצורה נאותה, ואז עבודתו לפני ד' היא כבן.
*
עובדות נוספות בעניין סיפר הגאון רבי יהודה קרביץ זצ"ל, מתלמידי ישיבת ראדין.
אצל מרן הח"ח היתה עניות גדולה, ועד כדי כך הגיעו הדברים, שאפילו דפנות לסוכה לא היו לו, והיה מרן הח"ח מוציא את דלת ביתו וממנה עשה דופן לסוכה.
ועוד סיפר: פעם קנתה אשתו של מרן הח"ח בגד יפה וצבעוני. מרן הח"ח שהיה כידוע מנותק מעניני העוה"ז, אמר לה: למה את צריכה לקנות בגד עם כ"כ הרבה לאטעס? [טלאים], קחי לך כסף וקני לך בגד חדש טוב ויפה"… (מתוך כתבתו של בנימין י. רבינוביץ, בגיליון הנ"ל)
*
עובדות נוספות הצליח הרב מ' ברמן ללקט מפי חתנו הגדול של רבי הלל זצ"ל, הגאון רבי חיים מן שליט"א.
"סיפרה לי הסבתא הרבנית פייגה ע"ה, שפעם שמע מרן ה'חפץ חיים' אותה ואת אמה מתווכחות על עניין מסוים, ובלהט הוויכוח הרימו מעט את הקול. מרן ה'חפץ חיים' קרא לה ואמר: 'בתי, אם את צודקת או אמא צודקת, אינני יודע. אבל תדעי לך, שבאופן שאת מתנהגת לאמא, כך יתנהגו אלייך ילדייך בבוא העת'.
"ועוד סיפרה, שכשהייתה כלה נתן לה אביה כסף לצורכי החתונה, ונסעה לווילנא, וכשהייתה שם עלה בדעתה לקנות וילונות. וכשבאה לביתה ידעה שהדבר לא ימצא חן בעיני אביה, ולכן פנתה ונכנסה בחשאי מהכניסה האחורית, עלתה לחדר שבעליית הגג והטמינה את החבילה של הווילונות תחת המיטה, ואז נפנתה וירדה ונכנסה שוב בקול המולה מהדלת הראשית, כמי שעכשיו הגיעה מנסיעה.
"לאחר שקיבלו את פניה ב'שלום עליכם' ודרשו בשלומה, פנה אליה אביה ופתח בדברים: 'יודעת את, פייגל'ה, אנו אנשים פשוטים. יש בעלי בתים נכבדים, אבל אנו אנשי כפר וחיינו מתנהלים בפשטות וברוגע. אבל תדעי שלא כל בני האדם כאלה, ויש אנשים שרוצים לחיות עם יותר עולם הזה, ולמשל הם תולים ווילונות בבתיהם. אבל אנו לא משתייכים לסוג זה של אנשים'…
"והוסיפה לספר, שפנתה בטענה לאביה: כיצד יכול הוא לומר דברים כאלו, הרי הייתי בוילנא בביתו של מרן הגרח"ע וראיתי שיש בביתו וילונות?!
"מיד נענה אביה ואמר: 'אה, מה את משווה אותי למרן הגרח"ע? הרי הוא נשיא ישראל, ולכן הוא צריך לנהוג קצת בחשיבות, אבל אנו בעלי בתים כפריים בלבד'…
"אך אבי הגאון הגדול רבי מרדכי מן זצוק"ל תיאר, שביתו של מרן הגרח"ע לא היה נראה טוב בהרבה מבקתתו של מרן ה'חפץ חיים'…
*
"עוד סיפרה הסבתא הרבנית פייגה ע"ה, שפעם אחת התאמצה בתפילה באיזה עניין וביקשה בחזקה אודותיו. והנה כשסיימה את התפילה פנה אליה אביה ואמר לה: 'פייגל'ה, את יודעת, לא טוב לתת להקב"ה עצות. אנחנו לא צריכים להדריך אותו מה לעשות בשבילנו, הוא יודע מה שטוב לנו יותר ממה שאנו בעצמנו יודעים. התפילה צריכה להיות בצורה שתאמרי לרבש"ע: רבש"ע, הטוב בעיניך עשה'. וכמובן שאדם צריך לבקש את צרכיו וחובתו להתפלל לעזרה, אבל לא לתת לרבש"ע עצות.
"ועוד סיפרה, שבעת שמישהו היה מתחיל לדבר על בני אדם, וכ"ש כשהיו מתקרבים ללשה"ר ממש, מיד היו נשמעות דפיקות ממקום מושבו של מרן החפץ חיים והיה מזהיר לשה"ר לשה"ר, למרות שלא היה שומע, ואפילו כשדיברו במרחק ובלחש".
(מוסף שבת קודש נצו"י תשע"ג)