הרה"ג רבי יהודה לב שליט"א בעמח"ס "לב המועדים"
קרבנות
אמירת קרבנות היום של שבת – בשבת מוסיפים פסוקי "וביום השבת" (במדבר כח ט) , לפי שהוא מוסף של אותו היום (כל בו).
מנהג ספרד – הספרדים לא נהגו לאומרו והטעם: לפי שאלו הפסוקים מעניין 'קרבן מוסף' ואין זמנו עד אחר תפילת שחרית (האר"י שער הכוונות).
הטעם שמוסיפים רק מוספי שבת ולא מוספי יו"ט – לפי שאין קוראים בתורה בשבת פרשת 'מוספים', מפני שאין בה אלא שני פסוקים, ואין קוראים פחות מג' פסוקים כמבואר (שו"ע בסימן רפג), משא"כ ביו"ט שיש בהם ד' פסוקים וקוראים אותם בתורה ואין אומרים אותם בשחרית (משנ"ב מח ס"ק א).
אין אומרים ה"יהי רצון" שאחרי הקרבנות בשבת, והטעם: מפני שאין קרבנות אלו באים בשבת, אבל הפרשיות אין הפסד בקריאתן דהווי כקורא בתורה (משנ"ב א ס"ק יז).
פסוקי דזמרה
הטעם שמוסיפים בפסוקי דזמרה מזמורים של שירות ותשבחות לקב"ה בשבת {ויו"ט}:
לפי ששבת יום מנוחה ואין בו מלאכה, יכול אדם לשהות בבית הכנסת ולאומרם, וגם בחול היה צריך מעיקר הדין לאומרם ומפני ביטול העם ממלאכתו נמנעו מלאומרם (לבוש רפ"א, סידור רבינו שלמה מגרמיזא ס' נח דף קמט).
טעם אחר: כדי להכיר בין שבת לחול, ויתקיים הפסוק שאומר (שמות לא יז) "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם" (וגם ביו"ט נהגו לאומרם שגם הם נקראו 'שבתון' ו'מקראי קודש', ומקדשים בהם על הכוס כשבת) (אבודרהם שחרית של שבת).
טעם אחר: דאמרינן במדרש על הפסוק (ישעיה ו, ב) "שש כנפים שש כנפים לאחד", דהיינו שש כנפים לששת ימי השבוע לפי שמלאכי השרת משוררים בכל ימות השבוע כל יום בכנף אחד וביום השבת אמרו 'אין לנו כנף שנשורר בו', אמר להם הקב"ה 'לי יש כנף בארץ שמשורר לי, שנאמר (ישעיה כד, טז) "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק"' ולכן משוררים זמירות אלו (או"ז).
נוסח אשכנז – אומרים המזמורים אחר "ברוך שאמר", והטעם: כדי שתהיה לכולם ברכה לפניהם ואחריהם (טור רפא-א, לבוש שם).
טעם אחר: לפי שגם בחול אומרים "הודו" אחרי "ברוך שאמר" (ערוה"ש רפא ג) [נוסח ספרד עי' להלן עמוד] .
נוסח ספרד – אומרים המזמורים לפני "ברוך שאמר", והטעם: כמו שאומרים בחול "הודו" קודם "ברוך שאמר" אומרים גם מזמורים אלו קודם, לבד "מזמור שיר ליום השבת" שאומרים אחר "ברוך שאמר", כשם שאומרים בחול "מזמור לתודה" אחר "ברוך שאמר "(ערוה"ש רפא ד).
קריאת שמע וברכותיה
"שוכן עד" – הטעם שהחזן מתחיל מ"שוכן עד", לפי שהשבת מראה על חידוש העולם והטבע הקיים, לכן מתחילים "שוכן עד", משא"כ ביו"ט שמורה על הניסים, ע"כ מתחילים ב"הקל בתעצומות" (אכמ"י סימן ע"א). טעם אחר: לפי שעל ידי השבת אנו מרוממים ומקדשים את הבורא, לכן מתחילים "שוכן עד" (סידור רשב"ץ).
שינוי נוסחאות – בנוסח ספרד אומרים ר"ת יצחק – ישרים, צדיקים, חסידים קדושים, ורבקה – תתרומם תתברך תתקדש תתהלל והטעם, כדי להזכיר זכות יצחק אבינו ורבקה אמנו, וי"א שהחכם שחבר היה שמו יצחק ושם אשתו רבקה ועשאו לכבוד יצחק אבינו ורבקה אמנו כדי להזכיר זכותם (אבודרהם שחרית של שבת).
הטעם שאין אומרים זה בחול – כיון שבשבת יש להם זמן לשבח לקב"ה לכבוד היום הקדוש, וביום חול מפני טורח הציבור שלא לבטלן ממלאכתן לא תקנו לומר כן (לבוש, סדר היום שחרית שבת).
ברמזיו – מיוסד על פי א-ב, ורמוז בו דברים רבים, פסוק ראשון הוא י' תיבות, כנגד עשרת הדברות. פסוק אחרון י"ב תיבות, והוא כנגד י"ב מזלות שיש בשנה. אמצעיות ט' פסוקים בכל אחד, והם ח' פסוקים באמצע, ט' כפול ח' שווה ע"ב כנגד שם המפורש.
ישמח משה
הטעם שתקנו לומר "ישמח משה" בשבת על פי המדרש (שמו"ר פ"א כח): כשהיו ישראל במצרים היו עובדים שבעה ימים בשבוע, ראה משה גודל השעבוד ובקש מפרעה שייתן לישראל יום אחד מנוחה, ונתן לו, אמר לו פרעה שיבחר הוא את יום המנוחה, ובחר את יום השביעי ועדיין שבת לא ניתנה, וכשנצטוו ישראל על יום השבת מהקב"ה שמח משה שזה היום הנבחר, ועל זה אומרים "ישמח משה" על השבת (טור רפא א). טעם אחר: דאמרינן (בשבת יב, א) "לדעת כי אני ה' מקדשכם" (שמות לא יג) "אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי לישראל בבית גנזי ומבקש אני ממך לתנה לישראל, לך והודיעם" (שבת י, ב) ועל זה נאמר "ישמח משה במתנת השבת" (טור רפא א). טעם אחר: דאיתא בפרק ר"ע (פו, ב) דלכו"ע בשבת נתנה תורה וע"כ אנו מתפללים כך, כדי שיזכור לנו הקב"ה זכות היום הזה שהוא יום קבלת התורה וזכות משה רבנו שהיום ניתנה התורה על ידו (אור זרוע הלכות שבת ס' מב).
הטעם שהזכירו חכמים את משה רבינו בתפילת שחרית של שבת, לפי שהתורה נתנה בשבת (שבת פז, ב פח, א) בשחרית (שמות יט טז) על ידי משה, לכן ראוי לספר בכבודו של משה שהתורה ניתנה לו במתנה (נדרים לח, א) כדכתיב (שמות לא יח) "ויתן אל משה ככלתו" (סידור שער הרחמים שחרית שבת, קדושת היום א). טעם אחר: לפי שמשה רבנו נפטר בשבת במנחה, והיו ישראל יושבים תכף למיתתו ומדקדקים במעשיו ומספרים שבחיו (שבלי הלקט עניין שבת).
"וביום השבת" (במדבר כח, ט) – בני ספרד אומרים "וביום השבת" גם בתפילת שחרית, והטעם שאומרים אותו בשחרית אע"פ שביו"ט ובר"ח אין אומרים פסוקים של מוסף בשחרית, לפי שבשבת אין קוראים בתורה פסוקי מוסף, בשונה מיו"ט ור"ח שקוראים את 'קרבן היום' בספר השני, בני אשכנז אין אומרים "וביום השבת", והטעם שאין לומר קרבן של מוסף בשחרית (לבוש).
קדיש שלם
אחר תפילת שחרית אומרים קדיש שלם, והטעם: דקי"ל כל יום שיש בו מוסף אומרים קדיש שלם בין "יוצר" לקריאת התורה, והטעם: כדי להפסיק בין תפלת שחרית לתפלת מוסף (אור זרוע הלכות שבת ס' מב). טעם אחר: כדי שיאמרו "תתקבל צלותהון" על תפילת שחרית ואחר כך יחזרו ויאמרו תתקבל על תפילת מוסף, (משנ"ב תרפג ס"ק א).