יום כיפור.
היום הרציני הזה. היום הקדוש ביותר. הצום הכי חמור מכל הצומות. 25 שעות של עינוי הגוף. יום ארוך של תפילות, של התעסקות בעבירות שלנו, של התבוססות ברגשות אשמה על כל מה שלא היינו בסדר.
טוב. ניקח נשימה ארוכה, ו… תיכף נגיע לאווירה העליזה של סוכות..
לאאא. חס ושלום! אתה בטוח לא חושב ככה. אבל ילדים קטנים לפעמים חושבים ומרגישים כך. ולפעמים, בשקט בשקט, גם אנחנו מרגישים קצת כמו ילדים..
האם אנחנו יכולים לראות את יום כיפור באור אחר לגמרי? בואו נראה.
היֹה היָה ילד מתוק וטוב
אחרי שנגענו קצת במאמר הקודם בנושא התשובה, זה הזמן לגלות איך הצלחנו להסתבך בתוכנו עם הענין הזה..
ובכן, בואו נחזור אחורה, לראות מתי כל זה התחיל..
היית ילד קטן, ויום אחד ראית ממתק, והלכת בשקט והכנסת אותו לכיס, בלי רשות. הממתק בער לך בתוך הכיס. ירדת למטה, לאחורי הבנין, ואכלת אותו מהר. ואז עלית חזרה הביתה. אף אחד לא ידע כלום, והסוד הרע ננצר אצלך עמוק בלב.
האם עלה בדעתך לספר על החטא הזה להורים שלך או למבוגר אחר בסביבה? כנראה שלא. לא ציפית שאם תגלה את הסוד מישהו יתן לך בתמורה חיבוק או נשיקה.. כנראה גם שיערת שלא יבינו אותך למה עשית את זה, ואולי אפילו יכעסו ויצעקו עליך. אז שתקת עם עצמך. החבאת, הדחקת, ולא סיפרת על זה לאף אחד, מאז ועד היום.
ואז מה קרה?
באותו רגע נוצרו אצלך בראש שתי דמויות. דמות הילד 'האמיתי'. הילד הלא-בסדר שאתה באמת, כשאתה עם עצמך לבד, ודמות הילד שאתה 'אמור להיות'. הילד הטוב והמושלם שעושה רק מצוות ודברים טובים. פתאום, נוצר בך פער בין שתי דמויות ששתיהן אתה.. ועם השנים, הפער רק הלך וגדל.
כאן ועכשיו, בדמות 'האמיתית' שלך, כביכול, יש את הבנאדם הבעייתי, הפגום, הקצת-עבריין, ואי-שם, רחוק מאוד ממך, יש איזושהי דמות מושלמת ומופלאה שאתה 'אמור' להיות, דמות שעם כל שנה שעוברת – רק הולכת ומתרחקת ממך.
ואז מגיע זמן של תשובה, הרגע שבו נדרש ממך לעצור ולהפוך להיות טוב יותר, והסיטואציה הזו קשה לך. קשה לך לפגוש פנים אל פנים את הדמות 'האמיתית' שלך. את הדמות שאתה כל כך שונא. שאתה כל כך בורח ממנה. שאולי אתה אפילו נגעל מלחשוב עליה. באותו רגע, אתה לא מסוגל לקבל את עצמך. אתה מדחיק את עצמך מעצמך. ולמעשה, אתה פשוט 'מתנגד' לעצמך.
ואז, מה שנשאר לך לעשות, זה לעצום חזק את העיניים. להשתדל לא לחשוב הרבה מדי. לא 'לחפור' מדי. לומר במהירות את כל מה שצריך לומר, את כל ה'על חטא'ים ואת כל הסליחות, ולקוות שזה יעבור נכון, ושאיכשהו דברים בסוף יסתדרו ויהיה טוב.
די! אנחנו כבר לא אותם ילדים קטנים מאז. הגיע הזמן שנבין מה באמת קורה.
מי אתה באמת?
תאר לעצמך שאתה יכול להגיע כיום, כאיש מבוגר, לאותו ילד קטן, טהור ותמים, באותו רגע שהוא עשה משהו לא בסדר, ולהסתכל לו, לעצמך, בתוך העיניים. האם אתה רואה שם ילד רע? בעייתי? פגום? עבריין? ברור שלא!
אתה רואה ילד טוב, מותק של ממש, ילד שהוא פשוט ילד, שראה פתאום ממתק קורץ בהישג יד והיה לו קשה להתאפק. אז הוא לקח אותו בשקט ואכל אותו מהר, והלב שלו מיד נקף, ומיד הוא התחרט על כך והרגיש נורא ואיום, כאילו שהוא עשה איזה עוול מחריד שדורש מינימום עונש מאסר..
וכל מה שאתה רוצה זה לרוץ ולחבק את הילד הקטן הזה, ולהגיד לו מכל הלב:
ילד צדיק שלי!
אתה לא באמת רע.
אתה לא באמת בעייתי.
אתה ילד טוב, שרק נפל לרגע.
אתה פשוט ילד טוב, מתוק וטהור!
ובקפיצה לעכשיו, רגע לפני יום הכיפורים הבא עלינו לטובה, מה דעתך, שהגיע הרגע שתעצור, ותגיד לעצמך, עכשיו, את המילים האלו, שהיית אומר לעצמך כילד, כשנפלת עם גניבה קטנה. את המילים שאף אחד לא אמר לך אז, וכנראה גם לא מאז ועד היום:
ילד צדיק שלי!
אתה לא באמת רע.
אתה לא באמת בעייתי.
אתה ילד טוב, שרק נפל לרגע.
אתה פשוט ילד טוב, מתוק וטהור!
כן. הגיע הזמן לערוך פגישה מרגשת בין שתי 'הדמויות'. בין הילד הרע והבעייתי, 'האמיתי' כביכול, לבין הילד הצדיק שאתה 'אמור להיות', ופשוט להתחיל ולסגור את הפער ביניהם.
הגיע הרגע להבין, שאתה לא באמת רע. שאתה לא באמת בעייתי. שאתה לא באמת פגום. שאתה לא באמת קצת-עבריין. להיפך. אתה, בן אדם טוב, נקי וטהור, ולא משנה בכלל מה עשית, כמה גנבת, ואת מי רצחת. בכל מצב – אתה נשאר טוב. כל מה שעשית – זה לא אתה. זה לא חלק ממך, וזה לא משנה את ההגדרה שלך.
כי אתה – יהודי טוב וטהור, שאף אחד בעולם לא יכול להפוך אותך לרע. אפילו לא אתה.
אתה – זה לא איך שאתה רואה את עצמך. אתה אפילו לא סך כל המצוות והעבירות שלך. אתה – זה מי שאתה באמת רוצה להיות!
ועמוק בתוך הלב? אתה משתוקק להיות הטוב ביותר, גם אם לפעמים אתה שוכח אפילו מזה!
תשובה – כי זה לא אתה!
זה לא אני אומר לך את זה. הקב"ה אומר את זה! הנביא אומר לעם ישראל בשם ה': שובה ישראל עד ה' אלוקיך, כי – כשלת בעוונך. אתה יודע למה אתה יכול לשוב אל ה'? כי כשלת. כי זה לא באמת אתה. כי זה כמו שנכשלת באבן ברחוב ונפלת. אופס, משהו חריג ולא טבעי קרה לך! אנחנו צועקים ביום-כיפור 'כי לכל העם בשגגה', ומרגישים שזו תפילה או בקשה שלנו, מין התנצלות שלנו לה' שהעבירות שלנו לא היו בכוונה, רק בשוגג.
אבל לא. זו עדות של התורה הק', של הקב"ה: כי לכל העם – בשגגה. שהעבירות של בני ישראל, זה לא הם. תמיד כשהם לא בסדר – זה בשגגה. זו נפילה. זו חריגה מהמצב הטבעי שלהם, ממה שהם באמת.
ובפנים? גם אתה יודע את זה.
אתה יודע שעבירות זה לא באמת 'המחלקה' שלך. אתה רוצה הרבה יותר לעשות את רצון ה' מאשר להיגרר אחרי עבירות. אבל לפעמים קשה לך להתגבר, בדיוק כמו שאיש שמן קשה לו להתאפק מלאכול הרבה, גם אם הוא יודע במאה אחוז שזה לא בריא בשבילו, וגם אם בפנים בפנים, הוא לא רוצה לאכול את האוכל הזה שהוא אוכל עכשיו!
ומה שהקב"ה מתחנן אלינו, זה שלא נחשוב ש'הלך עלינו'. שבשום מצב לא נרגיש אבודים ותלושים. שנמשיך ונאהב את עצמנו גם אחרי שהרשענו, ולא נרגיש בפנים תחושה של: רשע מרושע, אמא'לה, כמה זה נורא להיות אתה! כי התחושה הזו? היא זו שמובילה אותנו ליפול שוב. כי מי שמרגיש רע עם עצמו, ממשיך להגשים בפועל את ההרגשה הזו, בעוד שדווקא זה שמרגיש שהוא רק 'נפל', ושבעצם הוא נשמה טובה ויקרה – הוא זה שימשיך להתאמץ ולהיות טוב יותר.
תשובה – לא 'מוצר לעבריינים'
אנחנו חוזרים בתשובה כי אנחנו יהודים, בלי קשר בכלל באיזה מצב רוחני אנחנו, ואם אנחנו צדיקי הדור, או אלו שניצבים בצד השני לגמרי – התשובה נועדה לכולם באותה מידה!
לה' יש מלאכים מושלמים בשמים, ויש לו ילדים יהודים בארץ. כולם ילדיו, כולם אהוביו, גם אם כל אחד מהם נמצא במצב אחר. יש לו מכל הסוגים. החל מהצדיק הגדול ביותר עם מיליארדי זכויות, ועד הצדיק הקטן ביותר עם זכויות מעטות בלבד.
אין צדיק מושלם, מהסיבה הפשוטה ביותר. כי ה' הוא אין-סוף, והצדיק הגדול ביותר בעולם יש לו עוד לאן לשאוף ומה להשיג בעבודתו, וכל עוד הוא לא מגיע לזה, הוא במצב חסרון, וגם הוא צריך לחזור בתשובה.
'תשובה' זה לא מצב בדיעבד. מצוות התשובה היא לא 'מוצר לעבריינים', כמונו למשל. היא שייכת לכל אחד. ה' הכין אותה מראש והעניק אותה לכל יהודי, גם לבעל שם טוב, וגם לגאון מווילנא, כדי שכל יהודי יחזור בתשובה על מה שחסר לו בקירבתו לה'.
'להסתכל לעבירות בעיניים'
ועכשיו, כשאתה מבין שהתשובה היא לא תוכנית לעבריינים, ושהחטאים הם לא אתה אלא רק נפילות זמניות – זה הזמן לעצור ולהפסיק להדחיק את המעשים הרעים שלנו, ולהיות מוכן לראות אותם, ולהתמודד מולם. כי כדי לחזור בתשובה, אנחנו חייבים קודם כל לפגוש עם עצמנו – ומשם להתחיל ולצעוד.
להימנע מלראות את העבירות שלנו – לא מגיע ממקום טוב ומועיל. הוא מגיע מהמקום של האגו הגבוה שלנו, שלא מוכן לראות את החלקים החלשים והלא-מושלמים שלנו.. אי-ההכרה שלנו במצבנו וההדחקה של החלקים השליליים שלנו – לא מקדם אותנו בכלום. להיפך. זה רק גורם לנו לסגת אחור.
הדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות למען עצמנו, זה לאזור אומץ, להתחיל ו'להסתכל לעבירות בעיניים', ממש לראות אותם, להרגיש אותם, לא ממקום של אשמה ושיפוטיות עצמית, אלא ממקום של אחריות ורצון לתיקון, וממקום של כאב, פשוט כאב. זה הזמן להיות מוכן להרגיש את הכאב של אותו מקום נמוך. בלי להסתיר. בלי לחפות. בלי לנסות להבין, ובלי לתרץ. פשוט לראות את המקומות החלשים שלנו, ולגלות איפה באמת אנחנו עומדים, ולכאוב, ולהישבר, ואפילו לבכות.
לא. אל נא 'תברח' ביום הכיפורים רק לתפילות, לסליחות ולפיוטים, ותסתפק בהם. ברור שצריך אותם, והם חלק מהיום, אבל ה' מבקש את הלב שלך, שתעצור רגע, ותעמוד מולו באמת, כמו שאתה, וזה מה שיחולל בך שינוי בתוך הלב! שב עם ה' לדיבור פתוח, כן ואמיתי, על המצב הרוחני שלך ועל העבירות שלך. רק אתה והוא ביחד. כי תשובה, זה לא להתבוסס אתה עם עצמך לבד. זה דו-שיח. זה לדבר עם ה'.
דווקא הכאב הזה והשבירה הזו – היא היא התשובה!
קבל את המקום הנוכחי שלך
וככל שאנו מוכנים להרכין ראש ולהרגיש עד הסוף את הכובד של העבירות שלנו – כך נרגיש יותר את ההקלה שהיום הזה מביא לנו.
כמה זה משחרר. כמה זה מטהר – – –
לקבל את עצמך בשלימות. בדיוק כמו שאתה. להושיט ידיים אוהבות לאתה האמיתי. עם כל הבעיות. עם כל העבירות והנפילות, ועם זאת, לזכור שאנחנו לא באמת רוצים להיות חברים של העבירות האלו. אנחנו אולי עדיין לא צדיקים גדולים. אבל אנחנו לא מוכנים להיות אפילו לא רשעים קטנים. תשלים עם מי שאתה היום, כי זהו בדיוק רצון השי"ת. העבר לא רלוונטי בכלל. ה' הוביל אותך בנתיב הזה, וזה שאתה כאן, במקום הזה – זה לא מצב בדיעבד. זה בדיוק המקום הנכון שלך עכשיו, ובמקום הזה שלך, עכשיו, יש במיוחד בשבילך את התוכנית האלוקית ששמה תשובה, שמתחילה בדיוק מאותה נקודה שבו אתה נמצא עכשיו, ומגיעה ישירות עד אליו, עד הקב"ה!
ואז, ברגע הגילוי האמיתי הזה, אנחנו פשוט מרגישים תחושת שלימות. שמצאנו את עצמנו. שאנחנו יודעים איפה בדיוק אנחנו עומדים עכשיו, אבל זוכרים גם מי אנחנו באמת, בתוך הלב, ואיפה אנחנו רוצים להיות, ויודעים שמכאן אנחנו רוצים להתחיל ולצעוד בדרך הנכונה ולהפוך לטובים יותר.
רק תתחיל, רק תפתח דלת
לא. הכוונה אינה שתהפוך להיות בבת אחת צדיק הדור והדרו. ה' לא דורש מאיתנו שנמחק את כל מי שאנחנו כיום ושפתאום נהפוך להיות מלאכים.
לכל אחד מאיתנו יש בראש איזשהו חלום כמוס לגמור לחלוטין עם כל הרע ולהפוך להיות האיש המושלם והצדיק שאנחנו 'אמורים' להיות.
אבל הציפיה הזו – לא נכונה לנו.
הרצון הזה לראות כבר שהכל טוב. להפוך למושלם. להיות לא-אני. להיות איזה צדיק שאני אפילו לא מכיר – זה מה שגורם לנו להתייאש ולהרים ידיים מאוד מהר, ואיכשהו 'להתגלגל' ולחכות שהימים הנוראים יסתיימו. ה' לא רוצה את זה מאיתנו. מלאכים מושלמים שעושים תמיד הכל פיקס – יש לו הרבה. יהודים שקמים ונופלים ושוב מתאמצים לקום – יש לו בקושי. והוא שמח על כל אחד ואחד מהם, כולל עלי ועליך.
ה' לא רוצה שתהיה מחר משה רבינו. ה' גם לא רוצה שתהיה כמו הרב שלך. הוא רוצה שתהיה אתה, האתה האמיתי. בלי השכבות הלא-טובות שנוספו עם השנים. הוא רוצה אותך, כמו שאתה עכשיו, ושתתחיל ללכת ולהתקדם מהמקום שבו אתה עומד כרגע.
במה? איך? בתוך הלב שלך אתה יודע!
כן. הוא גם יודע שלא תוכל להסיר את השכבות בבת אחת, והוא סבלן ומוכן לחכות, שתסיר אותם לאט לאט, בקצב הנכון והמתאים לך.
ה' לא רוצה ממך תוצאה מושלמת, שתהיה מלאך. עובדה שהוא לא ברא אותך כמלאך.
הוא רוצה ממך שתעשה את הדרך שלך!
הוא רק מבקש ממך שתפתח את הפתח. אפילו לא פתח גדול. רק פתח קטן. פצפון. כחודו של מחט – כדי שהוא יוכל 'להיכנס' ולהמשיך לעשות בשבילך את העבודה.
הוא מבקש שתבדוק איך אתה יכול לעשות את הטוב ביותר שלך, באמת, במציאות, צעד אחר צעד, ושתחשוב מה הצעד האחד, הראשון, שאתה יכול לעשות עכשיו.
הוא לא רוצה את המושלמות שלך. הוא רוצה רק את הרצון שלך. את הלב שלך.
הקב"ה מבקש ממך: תבחר את הדבר הכי קטן שתוכל באמת לעמוד בו, ואז הלב שלך יתהפך. פתאום תרגיש קרוב אלי, ואז אני בעצמי אחבק אותך ואקרב אותך אלי עוד יותר!
עשית את המעט שלך? ה' ישלים בשבילך את שאר העבודה. עיצומו של יום מכפר.
האם אתה מוכן לתת לו את הלב שלך ביום הכיפורים הזה?
ה' משתוקק באהבה לשמוע את העבירות שלך!
ואחרי שאנחנו מוכנים לעמוד מול עצמנו ומכירים את המקום המדויק והאמיתי שלנו, זה הרגע לכאוב ולהתוודות על זה בקול, ולספר בכל הכנות לאבינו שבשמים כמה נפלנו.
כי בניגוד למה שהרגשת בתור ילד, שהיה קשה לך לבוא ולספר על הנפילות שלך כי פחדת מהתגובה, אצל ה' – זה בדיוק הפוך!
אתה לא מכיר את הדבר הזה, פשוט כי לא היתה לך מעולם הזדמנות להרגיש אותה במוחש. לא הכרת מצב שבו אתה מגיע למישהו להתוודות על דבר נורא שעשית, והצד השני מגיב לך באהבה ובשמחה רבה.
מה שהכרת – היה כנראה ההיפך מכך.
אבל ה'? הוא דווקא מייחל לשמוע ממך על העבירות שלך. זהו בדיוק אחד מתנאי התשובה. להתוודות בפה מלא. לספר על החטאים שעשית. כי ה' רוצה לשמוע ולראות אותך מוציא את זה ממך! הוא רוצה לשמוע איך הפסולת יוצאת ממך החוצה.
העבירות יוצאות – החוצה!
יותר מזה. היום הזה, שבו כל הילדים שלו מוציאים את ה'לכלוך' החוצה, היה אמור לכאורה להיות היום הכי 'שחור' בממלכה.
אבל אצל הקב"ה זה היום הכי קדוש והכי שמח. הוא אוהב את היום הזה יותר מכל יום אחר בשנה!
על הפסוק 'ימים יוצרו ולו אחד בהם', אומרים חז"ל שמכל הימים שיצר ה', בחר לו יום אחד, יחיד ומיוחד, שהוא שלו, וזהו יום הכיפורים! כי היום הזה 'הוא שמחה גדולה לפני מי שאמר והיה העולם'.
כי ה' יודע שבסוף היום הזה, כל הילדים היקרים והאהובים שלו יהיו נקיים, רחוצים, טהורים, וקרובים אליו, יותר מאי-פעם!
תחשוב על אמא שיודעת כי התינוק הקטן שלה התלכלך.
על מה היא חושבת באותם רגעים? על הלכלוך? על למה הוא התלכלך? לא! היא חושבת רק על התינוק המתוק והנקי שלה!
הלב שלה יוצא אליו ולסבל שהוא עובר בגלל הלכלוך שמציק לו, וכל מה שהיא רוצה זה רק לעזור לו להתנקות, ושהילד המתוק שלה יהיה שוב נקי וטהור.
אבל כדי שזה יקרה? התינוק צריך להגיע אליה, ולומר לה: אמא, התלכלכתי, כאן, וכאן, וגם כאן. אמא, אני רוצה להיות נקי. אמא, תנקי אותי בבקשה!
הוא צריך לבוא לספר לה על כך, להיות מוכן להתנקות, לאפשר לאמו לנקות אותו, ולרצות להמשיך ולהיות נקי!
ואחרי שהאמא מנקה אותו – האהבה הגדולה שלה אליו רק גוברת.
זה בדיוק מה שה' רוצה מאיתנו. שנכיר בלכלוך. שנתחרט ונרצה להתנקות. שנתוודה. שפשוט נודה בבעיות שאנו סוחבים. 'שנאפשר' לו לנקות אותנו, ושנחליט להתאמץ מהיום לא להתלכלך יותר, כמה שאנו יכולים. זהו.
עוד פעם אתה מבטיח להשתפר?!
ואז מזדחלת אלינו המחשבה המציקה:
אבל הרי אני לא באמת באמת חוזר בתשובה, ואני גם די מתקשה להאמין שדווקא השנה אהפוך לצדיק גדול. כבר הבטחתי כל כך הרבה פעמים, ובתוך לבי, עם כל הרצון הטוב שלי, קשה לי להאמין שהשנה זה יהיה אחרת. אז למה שה' יקבל את התשובה העלובה שלי?
אז הנה הענין. אנחנו מתייחסים לקב"ה עם המושגים שלנו, ולא מסוגלים להבין איך תשובה יכולה 'לעבוד' אם כבר הבטחנו כל כך הרבה פעמים ולא קיימנו.
אבל אצל הקב"ה, בשונה מאיתנו, אין שום הבדל, ולו הדק ביותר, בין הפעם הראשונה לבין הפעם העשרים. הקב"ה הוא מרבה לסלוח. ללא אותיות קטנות, וללא הגבלת מספר או פריטים.
ואם אין לנו אמונה בזה שיום הכיפורים מכפר לנו – אנחנו צריכים לחזור בתשובה על זה.
ה' לא צריך ממך את מה שאתה חושב שהוא צריך ממך. הוא רוצה את הלב שלך כפי שהוא עכשיו, ואת מה שאתה יכול לתת לו עכשיו.
התשובה שלך לא מושלמת? ה' הטוב בכבודו ובעצמו מבטיח: ארפא משובתם – אני בעצמי 'ארפא' ואחזק את התשובה שלהם, כך שהיא תהיה כבר מושלמת.
כי ה' רואה את הפנימיות שלך יותר ממך.
'עד שיעיד עליו יודע תעלומות' – פירשו צדיקים: ה' שהוא יודע את תעלומות לבך הטוב יותר ממך, והוא יעיד עליך טובות את
מה שאתה לא יכול להעיד על עצמך.
צום של שחרור והקלה
אז אם זה יום כל כך שמח, מה פשר העינוי של הצום הארוך הזה?
אכן, בניגוד למה שחלקנו חושבים, אנחנו לא צמים ביום הזה כדי להתאבל על העבר הרע שלנו, או כדי להעניש את עצמנו על חטאינו.
הצום של יום הכיפורים נועד לכך כדי שה' יוכל לטהר אותנו ביום הזה.
תאר לעצמך שאתה חייב לרוץ מהר כדי להגיע בדחיפות למקום מסוים, אבל אתה עטוף במעיל גדול וכבד שמגביל את התנועות שלך ולא מאפשר לך לרוץ כמו שאתה רוצה.
הרי ברור שתוריד את המעיל שלך או כל פריט לבוש אחר שאתה יכול, כדי שתוכל לרוץ במהירות ובחופשיות.
זה בדיוק מה שקורה ביום הכיפורים!
הנשמה שלנו מגיעה ממקום גבוה וטהור מאוד, וה'לכלוך' שיצרנו פוגמת מאוד בנשמה, בדרגה שאיננו יכולים להשיג.
ואנחנו? אין לנו את חומרי הניקוי המיוחדים ואת המומחיות הנדרשת כדי לטפל בניקוי המורכב והעדין הזה. רק ה', אדון כל הנשמות, יכול לעשות עבורנו את הניקיון הזה.
ה' רוצה לנקות אותנו בשלימות ולהעביר אותנו ביום הזה דרך ארוכה מאוד, דרך שבימים רגילים היא לוקחת הרבה יותר זמן והרבה יותר מאמץ, ואולי גם גובה מאיתנו מחיר לא-קטן.
אך כדי להיות יכולים לעשות את הדרך הארוכה והמהירה הזו, אנו חייבים להיות 'משוחררים' וקלילים. להיות פחות קשורים לכבלי העולם הזה ויותר מחוברים לה', כדי שהקב"ה יוכל 'להריץ' אותנו מהר.
לכן אנחנו מתנזרים במשך כל היממה הזו מכל ההנאות הגשמיות, כדי שנוכל להתחבר חזק יותר לקדושה האלוקית. שנוכל 'לרוץ' את הדרך הזו במהירות, ולהתנקות ביום אחד מכל הלכלוך שצברנו במשך שנה שלימה!
זהו לא צום של צער, אלא צום של התעלות! צום של פחות גשמיות, שמפנה מקום ליותר רוחניות.
פתאום, כשאנחנו מבינים את זה, כל דקה של צום ושל סבל ביום הזה – מקבלת אצלנו משמעות כבירה ומרגשת.
תאר לעצמך איך תרגיש במשך כל הצום כשתזכור את הדבר המדהים הזה!
שמחה בוקעת לבבות
נכון שאנחנו נכנסים ליום לא קל. יום שבו נפגוש את המקום הנמוך שלנו ואת החלקים הבעייתיים והלא-מושלמים שלנו.
אבל ביום הזה אנחנו שמחים ומאושרים כבר מהרגע הראשון, כי אנחנו יודעים שמדובר בתהליך מרגש ומשמח של ניקיון והיטהרות.
אנחנו כבר עכשיו יודעים איך זה יסתיים. שבסוף היום הזה נצא טהורים, נקיים ומשוחררים, כמו שכבר לא היינו שנה שלימה!
ולכן אנחנו שמחים כבר מראש ועושים סעודת חג בערב יום כיפור, כדי לבטא את האמונה השלימה בכפרה ואת שמחתנו הגדולה בה'.
הלב שלנו מתמלא בשמחה עצומה על כך שבמקום שאנחנו נישא בתוצאות הנזקים שחוללנו יום אחר יום במשך שנה שלימה, ה' הטוב מגיע וסולח לנו על הכל, ביום אחד, מאפס לנו את כל החובות, ולסיום, גם מחתים לנו דרכון מדהים לשנה חדשה, טובה ומתוקה!
כמה, כמה טוב ה'!
צום קל ומרומם, גמר חתימה טובה
ושנה מתוקה ומבורכת