נפקד בבן זכר ע"י שביזה עצמו בריקודים משונים לכבוד התורה
רבנו מרן בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי"ע ראה פעם איש אחד ששמח מאד בשמחת תורה ועשה תנועות משונות ברקידתו לכבוד התורה, עד שהיה נראה כאחד שיצא ח"ו מדעתו. והאיש הלז היה חשוך בנים ל"ע. אמר רבנו: מיכל בת שאול, מחמת ששחקה על דוד המלך שביזה עצמו לכבוד התורה קיבלה עונשה שלא היה לה ולד עד יום מותה, ומכיוון שמידה טובה מרובה, ממילא מי שמבזה עצמו לכבוד התורה ראוי שיהיה לו ישועה ויזכה לבנים. ונתקיימו דברי רבנו ובאותה שנה נפקד האיש בבן זכר. ('תולדות הישמח ישראל' ח"ב עמ' תקכד).
ריקודו המיוחד של בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זי"ע
בריקוד שאחרי הקפה שישית היה הרה"ק בעל 'מנחת אלעזר' ממונאקטש זי"ע מאריך יותר מבכל שאר ההקפות. וידעו אנשי מעלה לספר, שראו אצלו בכל פעם בהקפה השישית שהיה רוקד בתמונת שם שד"י, שמקודם הלך ברקידה באורך בית המדרש לצד דרום, כנ"ל באלכסון לצד ימין, ואח"כ באלכסון ברקידה לצד שמאל, ואח"כ באמצע בתוך העיגול, ובזה נגמר השי"ן. אח"כ היה רוקד לאורך דרום במזרח ולמערב ונתרחב עי"ז העיגול שהיו רוקדים אנ"ש מסביבו בשני צדדי ביהמ"ד, היינו כמו מזרחית דרומית, ובזה נגמר הדל"ת. ובחזרה היה רוקד בדרך הילוכו רק חצי העיגול באורך דרום, שיהיה כתמונת יו"ד. וככה בכל רקידה ורקידה ידעו אנשי מעלה שהיה בכוונה ובדיוק. (הגאון רבי יחיאל מיכל גאלד זצ"ל, 'דרכי חיים ושלום' הערה סי' תשצח).
קפיצה על-טבעית מאמצע בית המדרש עד לארון הקודש
בשמחת תורה היה רבנו הק' בעל 'חקל יצחק' זי"ע רוקד עד כלות הנפש וקופץ בכל הקפה קפיצה אחת מאמצע בית מדרשו הגדול עד לארון הקודש. אחד מחשובי החסידים תיאר זאת באומרו: ראיתיו אינספור פעמים, ועדיין אני עומד ומתמה האומנם עיניי ראו ולא זר, ואולי אני הוזה בהקיץ, האומנם היה זה, האומנם זכיתי להכיר פני מלאך השם צבאות. ('דרכי יעקב יוסף' גיליון יד עמ ז').
דפי משניות במקום ספר תורה, וגזע עץ במקום 'בימה'
כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק בעל 'שפע חיים' מצאנז זצוק"ל, בעיצומם של ימי הזעם הנורא והסתר פנים, ימי מלחמת העולם השניה, אזי ביום שמחת תורה לעת ערב, אחרי שגופו ניתן למכים ולחיו למורטים, ואחרי שהוכה מכות נמרצות ונוראות וכל גופו שתת דם וסבל ייסורים נוראים עד שבדרך הטבע אין ביכולת האדם לעמוד על רגליו במצב זה – ביקש מסובביו שיעמידוהו על רגליו, כשהוא נשען על גזע עץ שהיה סמוך לו, ושלף מכיס בגדו דפים אחדים של משניות שלקח עמו בהצנע לכת והסתירם בסתר כנפיו, והניחם על גזע העץ למען ישמש מעין 'בימה' שעליה ספר תורה, וסב סביבותיו שבע הקפות במסירות נפש, כדי לקיים את מנהג ישראל קדושים להקיף שבע הקפות ביום שמחת תורה. (הגה"צ רבי יצחק שלמה אונגר זצ"ל גאב"ד קהל חוג חתם סופר ב"ב, 'רשומים בשמך' ח"א עמ' תצח)
מדוע עצר האדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל באמצע הריקודים?
פעם בעת ההקפה השישית בהקפות במוצאי יו"ט אצל רבנו כ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אהרן זצוק"ל, כשהאריך בזה כדרכו בקודש לרקוד עם הספר תורה תוך העיגול, והנה תוך כדי הריקודים עצר פתאום על מקומו, הגם שהיה דרכו להפסיק כמה פעמים באמצע הריקודים, אבל הפעם נמשך הדבר יותר מן הרגיל, במשך יותר מעשרה מינוטין, ועמד כך מעוטף בטלית והספר תורה בידו ונשתהה זמן רב דבוק במחשבותיו ולא המשיך בריקודים. עד שלפתע פתאום יצא כגיבור רץ כצבי לרקוד בעוז ותעצומות.
למחרת גילה לאחד ממקורביו את סיבת הדבר אשר קרהו אמש בעת מעמד ההקפות, וסיפר שבהיות שהוא סובל על כאבי מעיים, ומרוב הריקודים נתעוררו לו הכאבים והמחושים מאד באופן שלא היה באפשרותו להמשיך בריקודים בשום אופן מגודל הייסורים שתקפוהו, וכבר חשב להפסיק לגמרי בריקוד ההקפות ולקרוא אצלו רופא וליטול תרופות הרגעה, כי היו ייסוריו נוראים ביותר.
אמנם מיד ניחם ממחשבותיו והתבונן וצייר לעצמו איך ייפול הדבר, באם אפסיק ואכנס לחדרי והגבאים יבהילו לכאן רופא אשר יטפל בי בתרופות שונות, או שמא ח"ו אצטרך ליכנס לבית הרפואה ולהישאר שם במשך זמן עד יעבור זעם, והתבוננתי – הלא כל התרופות אינם מועילות כלל בלי רצונו והשגחתו יתברך, כי הוא סיבת כל הסיבות ועילת כל העילות, וכל הרופאים והתרופות הם רק סיבות שהשתלשלו מאת מסבב כל הסיבות שהלביש את הרפואה כך. ואם כן מה לי ולכל השתלשלות כל אלו הסיבות, הבה ואפנה עצמי ישר למקור הראשון, היינו השי"ת בעצמו, ואתחנן בפניו שיחיש רפואתי.
ואכן עמדתי ושפכתי שיח בתפילות ותחנונים להשי"ת שירפאני ויחזקני, והשי"ת קיבל את תפילתי ובקשתי. הרגשתי תיכף הטבה גדולה כאשר השתפר הדבר לטובה, ומיד יכולתי להמשיך את ההקפות בלא שהיה לי שום מחוש וכאב. (דברות קודש תו"א גיליון תקכט עמ' ח).
(מתוך מאמרו של הרב יוסף מאיר, 'המבשר תורני' ערש"ת תשע"ד)