בחור צעיר ניגש אליי ושאל בכאב: מה אעשה אם אני מאוד לוקח ללב את ההסתה והזלזול המחפיר נגד החרדים ולומדי התורה… במקום להעריך ולהבין שלומדי התורה מחזיקים ושומרים על העולם… החילונים בטוחים שהחרדים אשמים בכל הצרות ומפיצים מחלות… וזה מתסכל!!! לא רק שאני לא שומע הערכה על כבוד התורה ולומדיה… אלא בדיוק ההיפך; זלזול מחפיר ונורא.
אז דבר ראשון… שתדע לך בחור יקר: זה נורמלי… זה טבעי… דוד המלך מתבטא: "חרפה שברה לבי ואנושה". זאת אומרת: חרפה זה דבר ששובר את הלב, גם אם אתה יודע בוודאות שאתה צודק והשני טועה… עדיין ליבו של דוד המלך נשבר וכואב, והלב שלי לא אמור להיות יותר חזק מדוד המלך… אבל!!! אני רוצה לתת לך מפת דרכים כללית איפה אנחנו – נמצאים… אולי זה יקל עליך לשאת את הכאב… ובכן, בוא ונחזור קצת לתיבת נוח. העולם כולו עוקב בשעשוע ובגיחוך אחר שוכני תיבה אלמונית שכבר קרוב ל- 12 חודש שהם נעולים בתוכה… כתבנו לענייני חדשות יצא לסקר את התחושות של שוכני התיבה, מה כוונתם, ומה הם המניעים שהביאו אותם לתיבה, ומה מונע מאיתם לצאת לחופשי…
לא קלטו את היקף האסון תמיד כשניסיתי לדמיין מה היו התחושות של נח ובניו בתיבה, הבנתי בפשטות שהם הרגישו את עצמם המאושרים עלי אדמות. סוף סוף הם קנו את עולמם. תחשוב: כולם נמחו, – – כולם מתו במבול, ואנחנו היחידים שניצלנו ממוות.
אבל לא! פתאום שמתי לב שזה בכלל לא היה כך! אם תשים לב, לאורך כל הדרך משמע שבאי התיבה לא קלטו – באמת את היקף האסון עד שיצאו מהתיבה. והראיה: כתוב שכשנח יצא מהתיבה, הוא גילה את החורבן הגדול. ואז החל להצטער ולבכות ולשאול: רבש"ע, למה החרבת את העולם? ואז הקב"ה נזף בו: למה נזכרת רק עכשיו להצטער? למה לא התפללת קודם? (עיין זוהר חדש נח) משמע שרק לאחר שנח יצא מהתיבה, רק אז הוא באמת התחיל לקלוט את ממדי החורבן הנורא. אם ככה: אז מה הוא חשב כשהוא היה בתיבה? התשובה היא: נח ובניו נכנסו לתיבה רגע ל פני שהתחיל המבול! ורגע לפני, הכל היה עדיין טוב. ובדיוק אז, קורא נח קורא לכל אלו שמאמינים לדברי ה' ואומר להם: יש פה תיבה, והקב"ה מבקש להיכנס לקפסולה… ה' מתכונן להביא מבול לעולם, וכולם ימותו; מי מוכן לעזוב את הכל בצד, להניח את כל החיים הטובים ולהיכנס לתיבה? נו… מי מוכן להיכנס לתיבה שכזו? רק המאמינים האמיתיים! שהיו מוכנים לוותר על הכל. מוכנים להתנתק מהרשת של ההפקרות, וחיי הרווחה, ובמקום זה להיכנס לאיזו תיבה צרה ומחניקה, ובכל זאת נכנסו! כי הם האמינו בה' שאמר שאכן הולך להיות כאן מבול!
ורגע לפני שהם נכנסו לתיבה, העיפו מבט אחרון על העולם, ומה ראו אז? שהכל כשורה! עולם כמנהגו נוהג, עסקים – כרגיל, אבל לא רק! הרבה יותר מזה… המחזה האחרון מובא בחז"ל שבשבוע שלפני המבול הקב"ה הטעים אותם בתענוגים מיוחדים מעין עולם הבא. כלומר: דווקא אז, בשבוע האחרון, העולם החומרני הגיע לשיא פסגת הנהנתנות והחומרניות שלו. כל אלו שהשחיתו דרכם על הארץ, דווקא בשבוע האחרון שלפני המבול הם נהנו מכל רגע. ומה המחזה האחרון שראו מול עיניהם הצדיקים רגע לפני שננעלו בתוך התיבה? הם ראו שאנשי העולם נהנים עד לב השמים. גם כשהתחיל הגשם, זה היה נראה כמו 'פארק המים'… שהרי כתוב בחז"ל שבהתחלה המים היו גשמי רצון לראות אם יחזרו בהם. וכעת הם צריכים לוותר על הכל ולהיכנס לתיבה המחניקה.
ומה אתם חושבים? היתה שם מסיבת עיתונאים בכניסה לתיבה… צילמו אותם… צחקו עליהם… עשו מהם קרקס… נתנו להם דוחו"ת… שללו להם את הרישיון של התיבה… ושם ויפת מתכווצים מהעלבון… מושפלים מהזלזול… אבל בכל זאת נכנסים לתיבה בראש מורכן… נאחזים חזק חזק באמונה – שאם ה' אמר להיכנס לתיבה, אז גם אם זה מחניק, ולא נוח, אבל כך צריך לעשות וכך נעשה… והנה הדלת ננעלה מבפנים. ומכאן ואילך הם איבדו קשר עין עם העולם! אין קליטה… אין רשת… אין שום מידע מה קורה מבחוץ… חם דווקא ניסה לשלוח הודעות, אבל משום- מה הוא לא קיבל משוב מחברי הקבוצה… הוא היה בטוח שהם מסננים אותו… ולך תדע איזה קטעים אני מפסיד… וככה במשך 12 חודשים, נח ובניו לא יודעים כלום! אין להם שום קשר עם העולם החיצון.
דבר אחד הם יודעים: שבתוך התיבה צפוף ומחניק… יש פה עבודה תובענית וקדחתנית נון סטופ… אין פה רגע אחד – שאפשר לשבת רגל על רגל… ואילו בחוץ, החברים שלנו – – ממשיכים לרקוד לפי הצלילים…זה המחזה האחרון שנצרב בזכרונם.. ואכן במשך 12 חודש יושבים להם הצדיקים הבודדים בתוך קפסולה סגורה ומרגישים חנוקים! ואני רוצה רגע לעצור כאן, ולשאול: בואו ננסה לדמיין מה עבר עליהם… הרי לבחורים שלמדו בקפסולות קל להיכנס לראש שלהם… גם הם היו בקפסולה חודש או חודשיים…
לא הגיוני, לכאורה אז תנסו לחשוב מה עבר על נח ובניו במשך 12 חודש שהם כלואים וצפופים בתוך קמפוס של שלוש מאות מטר מרובעים! עם בהמות וזבל… בו בזמן שמצדם הם בטוחים שבחוץ יש – שגרת חיים וכולם נהנים מהחיים… ואז, יום אחד פותחים את התיבה… ומה הם מגלים? שאין כלום! לא נשאר כלום! כולם נמחו! הכל נמחק! אתה קולט איזה מהפכה זה עשה להם בראש? עד הרגע הייתי בטוח שאני סבלתי בתיבה, ופתאום אני מגלה שההיפך הוא הנכון! אני היחיד שנשארתי! הצחוק המתגלגל של החברים בחוץ – – נדם… הכל נמחה, נצלל, נמחק. הצדיק הזה, שחשב שהוא עשה טובה לרבש"ע, ונשאר בשבילו בתוך תיבה חנוקה, נוכח לפתע לדעת שהיא היתה קרש ההצלה שממנו ייבנה עתה העולם. – לכאורה זה לא נשמע הגיוני. מה? נח לא ידע שיש מבול?
הרי הקב"ה אמר לו בפירוש שיהיה מבול! והוא הרי בנה תיבה ונכנס בתוכה, וכל זה הוא עשה רק מהשפה ולחוץ? לא הגיוני! ומה התשובה? הוא ידע! ברור שהוא ידע! אבל הוא ידע כמו שאנחנו יודעים…
סליחה… אני שואל אותך: האם אתה בטוח שיום אחד המשיח יגיע? האם יום אחד הקב"ה ימטיר על רשעים פחים אש וגפרית? האם יום אחד יתברר שכל מי שהיה מנותק מהרשת הוא צדיק ויזכה לעולם הבא, ומי שהיה מחובר לרשת יהיה אומלל? זה נכון או לא נכון? נכון! אתה מסכים או לא מסכים? מסכים!
נכון… הכל נכון…
אבל! אבל עדיין… עכשיו להם כיף, ולי לא.. נכון? נכון שזו היא התחושה שלך? נכון. – זאת אומרת: לא חסר לנו ידע. אנחנו יודעים הכל. אנחנו גם מאמינים בזה, וחיים על פי זה, וגם משלמים על זה מחירים יקרים… אבל בכל זאת… תכל'ס, חבר שלי נהנה עכשיו ברשת… הוא עושה מה שבא לו… ואני לא… וזה קשה לי… אז אותו דבר בדיוק היה לגבי נח ובניו! ה' אמר שיהיה מבול, והם האמינו… וגם בנו תיבה… וגם נכנסו לתיבה… עשו כל מה שה' אמר… אבל תכל'ס… בשטח, המציאות הנגלית מול העיניים היא תמיד חזקה יותר מהכל! וסוף סוף כעת אנחנו רואים שהם נהנים מהחיים, ואנחנו לא… – אז זה יותר חזק מהכל, וזה אוכל אותנו מבפנים! וזה היה ניסיון קשה! והיא היא! העמידה בניסיון הזה – היתה קרש ההצלה שבזכותו הם נמלטו ממי המבול!
זה אל"ף בי"ת של נדל"ן – ואת הנקודה הזו אנחנו צריכים לקלוט! לאחר מעשה, אחרי שכבר היה מבול, כשאתה כבר פותח את דלת התיבה ואתה רואה שאין ככככלום, כשאתה עומד מול הנתונים העגומים בשטח, כעת כולם מבינים שעשית את עסקת חייך… דא עקא! שכל החכמה והתרגיל הוא לעמוד מול המציאות, רגע לפני שהיא עומדת להתרחש… כשכעת עדיין לא רואים אותה בכלל בכלל! ולחיות אותה, ולפעול על פיה, רגע לפני שהיא מתגלית בפועל!
הרי זה א' ב' של נדל"ן… מי זה איש עסקים מוצלח? –
אחד שיודע להשקיע בקרקעות הכי זולות והכי חסרות- – – סיכוי… כי הוא מזהה את הסיכוי שלהם רגע לפני שכולם – נזכרים! הרגע שלפני שכולם קולטים, זו היא כל הטקטיקה של העסקים… אם אותו איש עסקים היה קולט את זה רגע אחרי שהבועה היתה מתפוצצת, וכולם קלטו את זה, הוא כבר לא היה איש עסקים… כל הקונץ, כל הקנייטש, כל הוורט, זה לראות את המציאות בשלב אחד לפני שהיא התגלתה!!!
אל תדאג, זה יגיע! וזה בדיוק הסיפור שלנו, כיהודים מאמינים! היות ואנחנו מאמינים בני מאמינים, אז התורה הק' והנביאים מכינים אותנו שאו טו טו תתגלה מציאות חדשה, וה' יהיה למלך על – – כל הארץ. ואז יתברר שרק מי שדבק בה', יבוא ויטול שכרו, ומי שלא עשה רצון ה' יהפכו פניו ל ירקון… –
אז מה אתה רוצה? לראות את הכל בעיניים, ועכשיו? חבל! כי כשיגיע השלב שתראה את זה בעיניים, כבר יהיה – מאוחר… אתה כבר לא תוכל להשקיע במניה הזו… כי היא כבר המריאה… הפסדת את המטוס… איש נדל"ן שנזכר להשקיע ברגע שאחרי, הוא כבר לא איש נדל"ן… הפסיד את הטיסה… השקעה שכבר כולם מכירים בה ורוצים להשקיע בה, איננה השקעה משתלמת. זה כבר לא ריווחי. 'והגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ'… אתה רוצה שהקב"ה יפתח את השמים ויראה לכולם כמה החרדים הם הכי צודקים והכי מועילים, וכל מילה של תורה מצילה את כל – – העולם? אל תדאג! זה יגיע! אבל דווקא כשזה יגיע… אתה תצעק בצער, ותאמר: אוי… החמצתי הזדמנות!! הגיעו ימים אשר אין לי בהם חפץ… זהו… כבר אי אפשר להשקיע יותר. המניה הזו כבר זינקה לפסגות, ואי אפשר כבר לרכוש אותה בזול. המחיר שלה הוא בשיאו. מה אפשר לעשות… שכשהמניה הזו היתה זולה, התבכיינת מתי היא תקפוץ, מתי היא תהיה שווה, ודווקא כשהיא תקפוץ ותמריא לשחקים, אתה פתאום תיזכר לתפוס את הראש ולהגיד למה לא נזכרתי יומיים קודם.
ניגוד האינטרסים
פעם דיברתי עם איש עסקים שאמר לי שזה הפלונטר וניגוד האינטרסים הקבוע שיש בנדל"ן… כשאתה מגיע – להשקיע במניה כלשהי, הלב שלך דופק! מצד אחד דווקא מאוד חשוב לך לשמוע אינפורמציה מעודדת, לשמוע שזו השקעה כדאית, לשמוע ששמתי את הכסף במקום הטוב ביותר… אתה רוצה לשמוע את זה… זה חשוב לך… אבל מצד שני: אתה לא באמת רוצה לשמוע את זה! כי אוי ואבוי… אם אני אשמע זאת כבר עכשיו, זה אומר שאולי כבר איחרתי את הרכבת… כי ברגע שיותר מדי אנשים נותנים אימון בעסקה הזו, היא מתחילה לנסוק, ואני יכול לגלות שהגעתי מאוחר, וזה כבר לא ריווחי. אתה מבין את הקופליקט? אמר לי איש העסקים; מצד אחד חשוב לי – – לשמוע שזה שווה! אבל מצד שני חייבים לשמוע לפני כולם…
בדיוק על אותו משקל כאן: מצד אחד 'ועל כן נקווה לך ה' אלוקינו לראות מהרה בתפארת עוזך'… 'תן כבוד ליראיך'… אנחנו מתפללים על זה… רוצים שה' יגלה כבר את כבוד מלכותו עלינו… אבל מצד שני, בשנייה שזה יקרה, אנחנו מחמיצים את ההזדמנות… הגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ… וזה ניגוד אינטרסים מסובך… ויש עובדי ה' אמיתיים שדי קשה להם להתגבר על – האינטרס האישי שלהם, והם מעוניינים שהמשיח… יתעכב עוד קצת, כדי שהם יוכלו להרוויח עוד קצת. וזה לא פשוט. צריך להיות בעל מדרגה כדי לוותר על ההון האישי הזה למען כבוד שמים… ואכמ"ל… אז מה עושים? לחכות שהמשיח לא יבוא, חלילה? אסור לנו לחשוב כך! אנחנו כן רוצים שהוא יגיע. אבל במקביל נשים לב שנתנו לנו הזדמנות נוספת של הרגע האחרון לקפוץ על המניה הזו, רגע לפני שהבועה מתפוצצת בקול רעש גדול!
אז מי מעכב?
חז"ל אומרים (שבת, ל"ב ב') שכל בן תורה שלא יתבייש ביהדותו יהיו לו 2,200 עבדים. זאת אומרת: בני התורה הללו, שהיום כולם בזים להם, ומאשימים אותו בכל המחלות, והוא ה'שלעפער' שתמיד מקצצים לו בתקציבים, המניה הזו עתידה ביום בהיר אחד לקפוץ לשחקים! נו, אז קדימה, שהמניה הזו תקפוץ כבר… ל מה מחכים? – מחכים לך! נותנים לך צ'אנס שגם אתה תיתן אמון במניה הזו, ותקפוץ פנימה ותזכה… המשיח רוצה כבר לגלות כבוד שמים. אבל מישהו מעכב אותו, מישהו לא נותן לו להתקרב. אתה יודע מי? לא תאמין! הקב"ה בעצמו, האומר: חכה משיח… אל תבוא עוד… כי מוטי שלי, ויענקי שלי, עדיין נשארו מחוץ לקפסולה… ואני לא מוותר עליהם! חכה עוד יום יומיים. אני רוצה שגם הם יכנסו לתיבה של הצדיקים האלו. שגם הם יתפסו את עצמם בידיים, ויתחילו להשקיע במניה הזו של עבודת ה' הנמצאת כעת בשפל המדרגה. שגם הם ישקיעו במנייה הזו, רגע לפני שהיא ממריאה! אנחנו נמצאים כבר שנתיים שלוש בתוך תקופה של בירור וסינון שלא היה – בעשרות השנים האחרונות. אם נסתכל במבט מקיף על התהליכים שעברו עלינו. זה התחיל מכמה מערכות בחירות, אחת אחרי השניה, כשהקב"ה קרא לכל יהודי, והזמין אותו לקריאה ראשונה שניה ושלישית! הקב"ה הצמיד כל יהודי והכריח אותו להצביע, להגדיר בדיוק לאן הוא שייך. ואז המכרז התקדם לשלב הבא. וכעת אנחנו נמצאים בתקופת הקורונה. שזו גם מערכת בחירות, אבל הרבה יותר עמוקה ופנימית! זה כבר לא בחירות כלליות של פוליטיקה, זו בחירה חופשית של כל אחד ואחד. והקב"ה מבקש מאתנו להחליט איפה אנחנו עומדים. אדוני היקר: תחליט איפה אתה? וכל זה היא הזדמנות נוספת לעוד יהודי שעומד בימים אלו בפרשת דרכים ועדיין לא החליט היכן למקם את המעמד הרוחני שלו…
אנחנו משתוקקים להגיע כבר ליום שבו ה' ייתן תקווה טובה לדורשיך ופתחון פה למייחלים לך. וזה יקרה! אבל כל יום שזה מתעכב, יש כאן קרש מקפצה בשבילנו… עוד יום – שאפשר לחטוף השקעות שעכשיו הן זולות ונמצאות בשפל, ואילו בעתיד הם ימריאו וכבר לא יהיה חפץ… זה יהיה מאוחר ולאף אחד כבר לא תהיה הזדמנות להשקיע בהן… ועל כך נאמר: 'מהר אהוב, כי בא מועד'! והרי יש בזה שתי גרסאות, או מהר אהוֹב, בחול"ם, והכוונה היא על בורא עולם; או מהר אהוּב, בשורו"ק, ואז מתכוונים אלינו… אז אנא, מהר אהובו של הקב"ה… תזדרז! תתפוס את עצמך בידיים… הבה נחבק חזק את התורה הקדושה, ונשקיע במנייה זו, רגע לפני ש'אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו'.
(גיליון "קול ברמה" – כסליו תשפ"א בעריכת הרב משה מיכאל צורן)