ההולך בשבת ברשות הרבים, האם מותר לו לרוץ מפני הגשם?
'אין לרוץ בשבת אלא אם הוא לדבר מצוה, כגון לבית הכנסת או כיוצא בזה', כך פסק השו"ע (סימן שא סעיף א). ובטעם הדבר כתב המשנ"ב (ס"ק א) משום שנאמר "וכבדתו מעשות דרכיך", ודרשו חז"ל שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול שדרך האדם למהר ולרוץ אחר עסקו.
ולרוץ מפני הגשמים, כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' נח) שמותר, שמלשון הסמ"ק (סי' רפא) "אל ירוץ בשביל חפציו להרויח", נראה שעיקר האיסור הנלמד מהמשך הכתוב "ממצא חפצך" הוא כשרץ לצורך עסקיו, אלא שחז"ל הוסיפו לגזור על כל ריצה משום שנראית כאילו רץ להרויח, ולכן כשרץ מפני הגשמים, שריצה זו שונה מכל הריצות וניכר לכל שאין זו ריצה של חול ויש בה תועלת וצורך המותר בשבת, אין איסור בדבר [ומה שהותר לרוץ לצורך מצוה, הוא אף אם לא ניכר מתוך ריצתו שרץ לצורך מצוה].
ובמנחת שבת (על קצוש"ע סי' צ ס"ק ג) כתב, שבכל מקום שאם ילך כדרכו יהיה לו צער, הן מחמת שיש ברחוב כלבים נובחים או מחמת הגשם והרוחות וכל כיוצא בזה, אפשר שמותר לפסוע פסיעות גסות או לרוץ, שלא נאסרה הריצה והפסיעה הגסה אלא כשאפשר לו ללכת כדרכו בקלות ובלא צער, אולם במקום צער לא גזרו. וראה דעת הגר"ח קניבסקי (קרית מלך שבת פכ"ד ה"ד ובדרך שיחה עמ' רצט, שאלת רב עמ' שלד), שאסור לרוץ בשבת אף מפני הגשמים.
האם מותר ללכת בשבת עם גרביים שנרטבו במי הגשמים?
כתב השו"ע בהלכות שבת (סימן שא סעיף מה) מי שנשרו כליו במים, הולך בהם ואינו חושש שמא יבא לידי סחיטה. וכתב המשנ"ב (ס"ק קסא-ב) שאם נשרו במי גשמים או שנפלו למים וכדו', הולך בהם, ואינו חושש שיבא לידי סחיטה, שלא אסרו על האדם את הבגדים שהוא לובש אותן [ובגדים רטובים, אסורים בטלטול כמבואר ברמ"א (שם סעיף מו) שמא יבא לסוחטם, שהוא איסור מלבן כמבואר במשנ"ב (סימן שכ ס"ק מב)].
ובאופן שגרביו נרטבו במי גשמים וכדו', שבזה 'פסיק רישא' שיסחטו המים מחמת כובד גופו שדורך על תחתית הגרב, כתב המנחת שבת (על קצוש"ע סי' פ ס"ק קלא, ובקו"א ס"ק ז) שמותר לו ללכת בה, שהרי השו"ע סתם דבריו ולא כתב שיש לפשוט בגדים שיש פסיק רישא שיבוא לידי סחיטה בעת הליכתו בהם. וטעם הדבר, שכיון שסחיטה כזו אינה אסורה אלא מדרבנן, הן מחמת שנעשית כלאחר יד ברגלו [ואין חייב על כך משום מלבן], והן מחמת שהמים נסחטים לאיבוד [ואין חייב על כך משום מפרק שהוא תולדה של דש], יש לומר שחכמים לא גזרו כן על הבגדים שלבוש בהם. וכן משמע ממה שכתב המשנ"ב לקמן (סי' תריד ס"ק יב) שביום הכיפורים בזמן ירידת הגשמים אפשר ללכת בגרביים. וכן דעת הגרש"ז אויערבך (מאור השבת ח"ב מכתב לב אות יב), וכן דעת הגרי"ש אלישיב (הלכות חג בחג ימים נוראים פכ"ז הע' 62) וטעמו שמלבד שהוא פס"ר דלא ניחא ליה, כיון שאין זו דרך סחיטה שעומד על מקומו וסוחט ואין למים מקום פנוי לצאת, וכן שהמים נסחטים ונבלעים כאחת.
והגרי"י קניבסקי (ארחות רבינו ח"א עמ' קלג) הקפיד שלא לדרוך על הגרב שנרטבה ביום כיפור. ואף המנחת שבת (שם) כתב, שאם הוא בביתו ויש לו גרביים נוספות ראוי להחמיר ולפושטן. ובשיורי המנחה (סי' פ ס"ק מא) כתב שכן משמע מהרש"ז מוולוז'ין בספרו תולדת האדם (ח"ב דף לא, א).