מדוע באכילת "כורך" אין המרור מתבטל ברוב המצה?
מה הקשר בין רוב, טעם, ומראה?
והאם גזרו גזירות במקדש?
דף עט עמוד א
* לדעת רבי יהודה משום רבן גמליאל: אין דם מבטל דם, אין רוק מבטל רוק, ואין מי רגלים מבטלין מי רגלים.
* לדעת רבא: מין בשאינו מינו - בטעמא, מין במינו - ברובא, ובמקום שיש חשיבות למראה הדבר - תלוי ביטולו במראה.
* רבי אלעזר חולק על ריש לקיש (שבדף הקודם) וסובר שכשם שאין מצות מבטלות זו את זו (וכדעת הלל הזקן) כך אין איסורין מבטלין זו את זו.
דף עט עמוד ב
* לדעת רבי יהודה: נתינת מים 3 פעמים על מי רגלים הבלועים בחרס מפליטים אותם, אך רוק לא יוצא מהפשתן אפילו ברחיצות רבות.
* לפי רב זביד: ת"ק ורבי אליעזר נחלקו בדם קרבן שנתערב בדם פסולים או בדם התמצית, ונחלקו אם פסול מלזורקו בגלל גזירה, ולפי רב פפא: נחלקו רק בדם קרבן שנתערב בדם התמצית (אך בדם קרבן שנתערב בדם פסולים, לדעת כולם פסול מלזורקו בגלל גזירה).
* המשנה בסוף העמוד ממשיכה לעסוק בדין דמים שנתערבו.
על כך ועל עוד נושאים מעניינים נלמד היום במסכת זבחים דף עט
דרשו מגיש: שיעורי הדף היומי בגמרא בצורה פשוטה
ובהירה מפי הרב אליהו אורנשטיין שליט''א