למסקנא, מה למדנו היום בדף היומי? | מסכת בבא קמא דף מט
עמוד א
א. שור שהתכוין לחבירו והכה את האשה, או שהיה מתכוין לאשה עצמה, ויצאו ילדיה, פטור מדמי ולדות. ואם נגח את השפחה ויצאו ילדיה, משלם דמי ולדות, שהיא כחמורה מעוברת, שנאמר 'שבו לכם פה עִם החמור', ודרשו חכמים 'עַם הדומה לחמור'.
ב. אדם שהתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה, לתנא קמא משלם דמי ולדות, ושבח ולדות (שהאשה משובחת מחמת הריונה) ושניהם לבעל, והיאך משלם? שמין כמה היתה האשה יפה עד שלא ילדה, וכמה היא יפה משילדה, ונותן לבעל.
ולרבי שמעון בן גמליאל, אם היתה מבכרת, דמיה פחותין קודם לידה מלאחר לידה, שהיא מסוכנת. ולפיכך לא שייך תשלומין של שבח ולדות, אלא שמין את הוולדות לבדם כמה שוויָם, ונותן לבעל. ואם אינה מבכרת, שמין את הוולדות ונותן לבעל דמי ולדות. ושבח ולדות, חולקים בין הבעל ובין האשה.
ג. אינו חייב עד שיכנה כנגד בית ההריון, או במקום שיש שם חמימות לוולד, אבל אם הכה אותה ביד או ברגל, פטור.
ד. המכה לאשה שאין לה בעל ויצאו ילדיה, נותן דמי ולדות ליורשיו.
ה. המכה לשפחה משוחררת או לגיורת הנשואה לגר, ויצאו ילדיה, ולאחר מכן מת בעלה ואין לו יורשים, זכה המכה מן ההפקר. ואם הכה אותה לאחר שכבר מת בעלה, י"א שמשלם לאשה. וי"א שהוא פטור, שלא זיכתה תורה דמי ולדות אלא לבעל, ומאחר שאין לה בעל פטור. ולרבן שמעון בן גמליאל, נותן שבח ולדות לאשה, שהרי גם בחייו יש לה חלק בהם, אבל דמי ולדות שאין לה חלק בהם בחיי בעלה [ולחכמים גם שבח ולדות], אין לה בה כלום לאחר מיתה.
עמוד ב
א. גר שמת, והחזיק ישראל בשטרותיו ששיעבד לו ישראל אחר קרקעות, לא זכה בקרקעות, שהרי שלא החזיק בהם. ונסתפקו בגמרא אם קנה את הנייר לצור על פי צלוחיתו, או לא.
ב. משכונו של ישראל ביד גר, ומת הגר, ובא ישראל אחר והחזיק בו, מוציאין אותו מידו, ששעבודו של גר פקע לאחר מיתה, וזכה בה הלוה.
ג. משכונו של גר ביד ישראל, ומת הגר, קנה המלוה במשכון כנגד מעותיו. ואם היה המשכון בחצירו של מלוה בשעת מיתת הגר, זכה גם בשאר, שחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו גם אם אינו בעיר. ואם לא היתה בחצירו, כל הקודם זכה בו.
סיכומי הדינים העולים ממסקנת הגמרא באדיבות מערכת ה'דף היומי למסקנא' | מאת הרב אלימלך בריזל שליט''א