למסקנא, מה למדנו היום בדף היומי? | מסכת בבא קמא דף מז
עמוד א
א. פרה מעוברת שהזיקה, והיא תמה, גובים מולדה, שגופה היא. אבל תרנגולת שהזיקה, אין גובים מביצתה, שאינה אלא 'פירשא בעלמא'.
ב. שור שנגח פרה מעוברת, ומתה הפרה והפילה את וולדה, אין שמין כל אחד בפני עצמו, אלא שמין פרה מעוברת כמה היתה יפה תחילה, וכמה היא שוה עכשיו לאחר מיתתה.
וכן הקוטע יד עבדו של חבירו, אין שמין את היד בפני עצמה לומר כמה אדם רוצה ליטול לקטוע יד עבד כזה, אלא שמין עבד זה כמה הוא שוה עכשיו וכמה היה שוה תחלה.
וכן המזיק שדה של חבירו, שקצץ נטיעותיו או אכל ערוגה אחת, אין שמין אותה לבדה, אלא שמין בית סאה באותה שדה, כמה היתה יפה תחלה ומה פחתו דמיה בשביל ערוגה זו.
ג. אם היתה הפרה של אחד, והוולד של אחר, נותנים מה שהיתה יפה מפני שומנה לבעל הפרה. ומה שהיתה יפה מחמת נפח, י"א שנותנים אותו לבעל פרה. וי"א שחולקים, וכן הלכה.
עמוד ב
א. הקדר שהכניס את קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ושברה אותם בהמתו של בעל הבית, פטור. ואם הוזקה בהן, בעל הקדרות חייב. וכן מי שהכניס פירות לחצר בעל הבית שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית, פטור. ואם הוזקה בהן (שהוחלקה בהם), בעל הפירות חייב. וכן מי שהכניס את שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ונגחו שורו של בעל הבית, או שנשכו כלבו, פטור. נגח הוא את שורו של בעל הבית, או שנפל לבורו והבאיש מימיו, חייב. ואם היה אביו או בנו לתוכו והרגו, משלם כופר.
ב. ואם הכניס את הקדירות או את הפירות או את השור לחצר בעל הבית ברשות, והוזקו על ידי בהמתו של בעל החצר, לחכמים בעל חצר חייב, שמן הסתם קיבל על עצמו לשמרו. ולרבי פטור, עד שיקבל עליו לשמור. ואם הזיקו לבהמתו של בעל חצר, לרבי המכניס פטור, ולחכמים י"א שהוא חייב, שגם המכניס קיבל על עצמו לשמור שלא יזיק לבעל הבית. וי"א שהוא פטור.
ג. הכניס את פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ואכלתם בהמתו של בעל הבית, והוזקה, לרב בעל הפירות פטור שהיה לה שלא תאכל. אבל אם הכניס את שורו לחצר בעל הבית ברשות, ואכל השור חטים של בעל הבית והתריז ומת, בעל הבית חייב, שהבעל הבית קיבל עליו לשמור גם אם השור חנק את עצמו.
ד. הנותן סם המות לפני בהמת חבירו, פטור מדיני אדם אפילו אם היה ראוי לאכילה כגון 'אפרזתא', וחייב בדיני שמים גם אם לא היה ראוי לאכילה.
סיכומי הדינים העולים ממסקנת הגמרא באדיבות מערכת ה'דף היומי למסקנא' | מאת הרב אלימלך בריזל שליט''א