שאלה: יש לי שכנה אלמנה שמבקשת שאדליק בביתה את נרות החנוכה וגם אברך את הברכות כסדר ההדלקה. האם אני יכול לברך לאחר שברכתי על ההדלקה בביתי?
תשובה: דנו הפוסקים בשליח העושה מצוה אם חובת הברכה על השליח או על המשלח, ולגבי בדיקת חמץ כתב המג"א סי' תל"ב שחובת הברכה על השליח, והוכיח כן בדעת הרא"ש והטור, וכן במילה הברכה מוטלת על המוהל, וכן בהפרשת תרומות ומעשרות כמבואר בדגול מרבבה שם. אך לגבי הדלקת נרות חנוכה כתב הב"ח (סוס"י תרע"ו) בשם מנהגים בשם מהר"ח או"ז (סי' קכ"ח), שאדם שהדליק נרות חנוכה יכול להדליק לאשה ולברך אם עומדת לידו ושומעת את הברכה, שמוציא אותה ידי חובה. מבואר שלגבי נר חנוכה חובת הברכה על המשלח, ואם מבקש שהשליח יברך יכול לברך ולהוציא אותו ידי חובה אם הוא שומע את הברכה, והביאו המג"א (שם סק"ד). וכתב בספר יד אפרים סי' תל"ב לחלק בין בדיקת חמץ שהברכה על השליח לנר חנוכה שהברכה על המשלח, וכן פסק המשנ"ב (סי' תרע"ה סק"ט),
אמנם בתשובת הרמב"ם שהובא במג"א (סי' תרנ"א ס"ק כ"ה) כתב, שמי שהדליק נרות חנוכה ונזדמן לו עוד נרות, אם מתחלה נתכוון להוציאם ברכה אחת לכולם, ואם בירך ואח"כ נזדמן לו יברך פעם אחרת. והחיי אדם (כלל קמ"ח) פירש כוונת הרמב"ם שנזדמן לו להדליק בבית נוסף בעבור אחרים, ומזה שחילק הרמב"ם בין אם נתכוון בשעה שברך או לא, מבואר שסובר שגם נר חנוכה דומה למילה ותרומה שחובת הברכה על השליח.
לכן נראה לחוש לספק ברכות, ובאופן שנתכוון בשעה שברך להדליק גם בבית האלמנה, לא יחזור לברך, כיון דלהצד שחובת הברכה על השליח הוי ברכה לבטלה גם אם היא שומעת ברכתו, ואם בשעה שברך לא נתכוון להדליק עוד, ואח"כ ביקשה האלמנה שידליק עבורה, אז יברך ויאמר לה שכוון לצאת בברכתו כדהכריע המשנ"ב.