"הנכשל בעוון פעמים רבות, היצר מפתהו ומייאשו לאמור: מה תועלת יהיה אם תהיה זהיר מעתה, הלא כבר עברת כמה עשרות פעמים על עוון זה, ומה יצא מזה אם תזהר מעתה? הלא בין כך ובין כך נעשית רשע על ידי עוון זה, ואיך שהיה בימים שעברו, כן יהיה להבא!
אבל הדבר הזה שהוא חושב, שכבר נעשה רשע, ואיבד תוחלתו להנקות מעוון זה, הוא נגד האמת! וזהו גופא עצת היצר הרע, שרוצה לצוד לאדם ברשתו ושלא יצא ממנה לעולם. וכבר נמצאה טענה זו של היצר בדורות הראשונים, שעל ידי זה פיתה אותם לסור מדרך ה', והיתה על זה נבואה מיוחדת מהשי"ת על ידי יחזקאל הנביא, כנגד הטעות הזו, שנאמר: כֵּן אֲמַרְתֶּם לֵאמֹר כִּי פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים וְאֵיךְ נִחְיֶה, אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם ה' אלקים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה. וכן עוד על ידי כמה נביאים הבטיח לנו השי"ת על ענין התשובה.
ועיקרה של התשובה מבואר בתורתנו הקדושה: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ… וכשהוא שב מחטאו, מקיים בזה מצוַת עשה דאורייתא, וכשעושה תשובה גמורה יתרצה בעיני הקב"ה כאילו לא חטא כלל, ואין מזכירין לו שום דבר מרשעו. וכמו שנאמר: וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ.
ועיקר התשובה הוא חרטה גמורה על העבר, וקבלה על להבא. והעיקר, שלא יאחר תשובתו, ותיכף שעולה על לבו רעיון טהור לשוב לה', יתחזק על יצרו ויגביר שכלו על תאוותו, ולא יוסיף לעשות העוון הזה.
וכבר כתב החובות הלבבות כי התשובה איננה יוצאת כי אם ממעשינו ולא מדברינו, כי אם אמר יאמר האדם כמה וידויים ולא יראה לשוב במעשה, אינה מועילה כלל. ועל זה נאמר: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹקֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ. ורצה לומר, שמתחילה יעזוב דרך הרֶשע, ואחר כך ישוב לבקש ולהתחנן לפני ה' שימחול לו".
[תפארת אדם פרק י, בשינויים קלים]