באלו הימים – ימי ההכנה לקראת יום הדין הגדול – יום בו 'תחתוך קצבה לכל בריותך', מן היושר לכל 'בר דעת' לדעת כי תחת היגיעה והעבודה הקשה של הפרנסה – 'על המחיה ועל הכלכלה' במשך ימות השנה שכאמור ממילא איננה מועלת במאומה, עדיף לו להזיע ולהתייגע בזה החודש ב'ספר התהלים' ובתפילות, ובזה יקצור 'רווחים' נאים וגדולים למשך כל השנה הבעל"ט.
ולא רק ב'פרנסה' הדברים אמורים, אלא בכל עניין ועניין. פי כמה וכמה יפעל האדם אשר ישקיע כל מרצו כוחו ואונו בתפילות כראוי בימים אלו ויחסוך מעצמו טירחות ויגיעות יתירות במשך כל השנה הבעל"ט, וכלשונו של ה'טור' (סי' תקפא) 'וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו'.
ואין לו לאדם אלא לעזוב את 'השגותיו' הקטנות, אלא יגש לקראת השנה הבאה בהשגות גדולות ורחבות. שהרי אין מעצור כביכול בידי בורא עולם להפוך את החולה – לבריא אולם, את העני המרוד – לעשיר מופלג, את הבן ה'יורד' (נושר ל"ע) – לצדיק וחסיד, את ה'תם שאינו יודע לשאול' – לחכם ופיקח, את הראש המתקשה בלימודיו – לראש פתוח המבין ומשכיל את כל הנלמד, את הממתין לזיווגו – לבעל המשפחה, את הממתין לזש"ק – להיות אב ואם. אין נדרש מהאדם אלא לפתוח פיו בתפילה הבאה מעמקי הלב וימלאו כל משאלות לבבו, וכלשון הפסוק (תהלים פא יא) 'הרחב פיך ואמלאהו'.
כתב ה'בן איש חי' (אדרת אליהו לך לך) על הפסוק הפרד נא מעלי, וז"ל, רמז לנ"א יום שיש מר"ח אלול עד הו"ר, שהם ימים נוראים וקדושים, ימי סליחה וכפרה, והם סימן ועזר לכל ימי השנה, שאם האדם יזהר וישמר באלו הימים מכל חטא, בטוח הוא שיתגבר על יצרו כל ימי השנה כולה ולא ילכד ברשת היצר הרע, ואם באלו הימים לא ישמר כראוי, אזי ילכד ברשת היצה"ר וקרוב הוא לחטוא הרבה בכל השנה, כי אלו הימים דוגמת הלב והמוח שבאדם, שאם נזוקו הוא היזק כל הגוף ואם הם בריאים אזי יהיה כל הגוף בריא. וזהו שאמר הפרד נ"א מעלי, שלפחות תפרד ממני נ"א ימים הנזכרים ולא תחטיאני, ומה שאנכי שואל על נ"א ימים דוקא, יען שהימים אלו הם עיקרי ימי השנה, שאם 'הימין' – ר"ל שאם אלך לצד הטוב שהוא בימין, אזי 'ואשמאילה' אותך – שאכניע אותך ואניחך כשמאל נכנע ולא שתהיה מיומן בימין. 'ואם אשמאילה' ח"ו לחטוא באלו הימים, אזי 'ואימינה' אותך – שיש חשש פן תתגבר בימות השנה, כי נ"א ימים אלו הם המבחן.
כתב הגה"ק רבי חיים פלאג'י זי"ע (הובא באבות הראש מבנו של הגר"ח פלאג'י, חלק נפש יתירה אות קפג) שג' זמנים מסוגלים ללמוד בספר תהלים – ואלו הם: בשבת קודש, בימים טובים, ובראשי חדשים, ולמעלה מהם בימי חודש אלול. והוא היה נותן בהם סימנים, כי פתח בפרק ראשון באשרי שהוא ר"ת אלול שבת ראש חודש יום טוב, ולכן אמרו בגמרא (ברכות י.) כל פרשה שהייתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי'.
המהר"ם שפירא מלובלין זצוק"ל שלח פעם בחודש אלול מכתב אל הרה"ג ר' דוד הלחמי זצ"ל (שהיה הגבאי בישיבת חכמי לובלין), שיורה לכל בני הישיבה, שמלבד עשרת פרקי תהלים שאומרים בחודש אלול בכל יום כמובא בפוסקים, יוסיפו לומר בכל יום ויום בחודש אלול את פרק קי"ט אשר כולו בקשות על רוחניות, תורה וקרבת ה', וזהו כוונת הזמן של חודש אלול, להתקרב אל ה', ועלינו להשתדל לומר לכל הפחות פעם אחת בשבוע פרק זה.
וכן נמי תקנו לומר בכל יום את המזמור 'לדוד ה' אורי וישעי', וכתב ב'סידור האר"י – סידור ר' שבתי' (סדר כוונת ר"ח אלול) וז"ל: כל האומר מזמור כ"ז 'לדוד ה' אורי וישעי' וכו' מר"ח אלול עד אחר שמחת תורה ערב ובוקר דבר יום ביומו, אזי הוא מובטח שמוציא שנותיו בטוב ויערב לו, ואפילו גזירה רעה כתובה על האדם מן השמים יכול לבטל, ומעביר מעליו כל המקטרגים ושטנים ומארי תריסין ומבטל מעליו כל גזרות קשות ורעות ויוצא בדימוס זכאין בדין, ועי"ז יכניע כל המקטרגים. כי מר"ח נפתחו י"ג מקורות מי"ג מכילין דרחמי והם מתגלין ומאירין למטה… וע"י אמירה זו אנו פועלין ומבטלין מעלינו הבי"ד של מעלה ומארי תריסין ומקטרגין – שאין להם רשות לקרב כלל לדון אותנו, אלא 'מלפניך' משפטינו יצא ואז יוצאין אנחנו זכאין בדין.
ובכמה קהילות נהגו לומר בכל יום בחודש אלול את פרק קמ"ג, לפי שכתוב שם 'אל תבא במשפט את עבדך', וכמו כן יש אומרים פרק נ"א שהוא 'מזמור התשובה' (כלשונו של רבינו יונה בספר שערי תשובה שער הראשון אות לג). ובכלל, יש קהילות הנוהגים לומר כל ספר התהילים בכל שבת קודש מימי אלול, ונהרא נהרא ופשטיה. זה הכלל, חלילה לו לאדם לבטל את הזמן בשינה ותרדמה, אדרבא, יקום נא, ויזעק אל ה' אלוקיו – כל חד וחד לפי מנהגו וירווח לו.
מאמר נורא היה שגור בפי הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בכוחה הגדול של תפילה, כי הנה מצינו שחז"ל (ברכות לא.) למדו כמה וכמה הלכות ב'הלכות תפילה' מתפילתה של חנה, ולכשנתבונן נראה כי חנה ניגשה לתפילתה בכל העוז והתעצומות, כי היא הייתה אשה עקרה שאינה בת בנים, ובבואה לבקש על הבן, החלה לבקש שיהא בנה הנולד לה 'שקול כמשה ואהרן'.
ומן הנראה היה לנו לומר על כך – וכי כן היא הדרך הראויה? דייך אם תוושעי בבן, ומנין העוז לבקש 'כמשה ואהרן'? ואינו דומה אלא לעני מרוד המתדפק על דלתי בית העשיר הגדול ומבקש ממנו 'נדבת ידו' כמה מליוני דולר… אלא, כאן למדנו פרק נכבד ב'הלכות תפילה', כי אכן, כך היא דרכה של תפילה – ביד המתפלל להפוך ע"י התפילה את מצבו מבירא עמיקתא עמיקתא לאיגרא רמא.
אף לדידן ייאמר: אל תאמר, עברה עלי שנה בה היה מצב פרנסתי קשה, וכיו"ב בבריאות, בנחת וכו', כיצד אבוא עתה לבקש בהשגות גדולות – דיי אם ישתנה מצבי לטוב. לא כן, אלא יגש בתפילתו לקראת שנה טובה ומתוקה, שנה של מהפיכות לטובה וברכה, ואם אך יפתח פיו בתפילה כראוי יגיע לידי כך.
(באר הפרשה – כי תצא תשע"ט)