בחורף תשי"ב זכתה ישיבת פונוביז' לקבל לראשות הישיבה את מרן הגרא"מ שך זצ"ל, שהצטרף לראשי הישיבה, מרנן הגר"ד פוברסקי והגר"ש רוזבסקי זצ"ל. כבר משיעורו הראשון בישיבה זכה הגרב"צ פלמן זצ"ל להדבק בתורתו, ובמשך עשרות השנים עד זיקנה ושיבה, זכה לקבל ממנו תורה ודעת.
בתחילה כאשר הרב שך התחיל למסור את השיעורים, היה קשה לבחורים להכין את השיעור, השיעור היה בנוסח שונה ממה שהורגלו עד כה, ולפיכך לא הצליחו לרדת לסוף דעתו. אבל היו שלושה בחורים שהכינו טוב את כל המהלכים והיסודות שחידש בשיעור, היו אלה הגר"י לשינסקי, הגר"י רוט, והגרב"צ פלמן זצ"ל, והם ביארו והסבירו לכולם את השיעור, ודרכם נוצר לכולם קשר עם הרב שך ותורתו, עד שכבר התרגלו לנוסח והבינו את דברי תורתו. (הרה"ג נחמן אלבוים).
נוסף לזה, הגרב"צ פלמן שכדרכו היה כותב את השיעורים של כל ראשי הישיבה, כתב גם את שיעוריו של הרב שך, והיו הדברים כתובים בצורה מאוד בהירה ומתומצתת, והרבה נהנו להשאיל ממנו את המחברות, ומתוכן הכינו כראוי את השיעור. (מהגר"נ שיינין שליט"א).
במשך כל השנים זכה הגרב"צ לקרבה יתירה אצל הרב שך, כאשר הרב שך מאיר לו את פניו בכל עת, החשיבו והעריך מאוד את סברותיו ושיעוריו.
למה לי חיים
באחת השנים נודע לגרב"צ שאחד מהאברכים בכולל פונוביז' שרוי בעניות גדולה, והמצב הגיע עד כדי כך שאין בבית מה לאכול, פשוט כפשוטו. הציבור כמובן לא ידע משום דבר, אבל הגרב"צ שהיה קרוב אליו התוודע למצב, וחשב מחשבות איך יוכל לסייע לאברך. וממחשבה למעשה, ניגש אל הרב שך, וסיפר לו על מצבו הקשה של אותו אברך, כדי לראות במה אפשר לסייע לו.
הרב שך נכנס לעובי הקורה ודאג לו לאוכל לביתו, היה מדבר עם מי שחשב שיכול להועיל בזה, כדי להמשיך לסייע לו. וכשנשאל מנין לו שמצבו כל כך קשה, ענה: "אני סומך בזה על ר' בן ציון בעיניים עצומות, ואם הוא אמר לי שכך המצב, אני יודע בבירור שכך המצב".
אבל הרב שך לא אמר די, והוא החליט שכדי להוציאו ממצבו הדחוק, לא מספיק מה שדואגים לו לכסף למחיה, אלא צריך להשיג לאשתו של האברך עבודה קבועה, שממנה יתפרנסו ברווח, וכאשר בירר נודע לו שאשתו מאוד מוכשרת להוראה.
באחד מהימים הרב שך קם ונסע במיוחד לירושלים למשרדי החינוך העצמאי, וביקש שידאגו לעבודה בהוראה לאשתו של אותו אברך, כשהוא מאוד משבח את כישוריה המתאימים לכך. הוא לא הסתפק בבקשה בלבד, אלא הוא דפק על השולחן ואמר שחייבים לדאוג לה עכשיו ממש לעבודה.
מובן שכשיש בקשה כזו מהרב שך מי יכול לסרב לה? מיד ביררו על מקום עבודה פנוי בבית ספר בבני ברק, דאגו לה למשרה באותו מקום. ונתנו לרב שך דף שבו כתבו את שם בית הספר ומקומו, והכיתה והמקצוע אותו היא צריכה ללמד, ונאמר לו שהיא יכולה להתחיל ללמד במקום ההוא באופן מידי. הרב שך חזר לבני ברק, ניגש מיד אל הגרב"צ, ומסר לו את הדף כדי למוסרו לאותו אברך.
הגרב"צ שהבין שהרב שך טרח ונסע במיוחד לצורך כן לירושלים, התפלא מאוד ושאל: "עד כדי כך צריך לטרוח?". ענה לו הרב שך: "תדע לך, אם לומדים תורה ולא עושים חסד, התורה לא שווה כלום, ולמה לו חיים!" (מהגר"ד עובדיה שליט"א).
נהניתי מאוד
אחד מקרובי משפחתו של הגרב"צ, בעת שלמד בבחרותו בישיבה, היה צריך להכנס את הרב שך כדי להתייעץ עימו באיזה עניין חשוב. הגרב"צ רצה מאוד שלאותו בחור יהיה קשר עם הרב שך, מלבד השאלה הספציפית הזו שבדעתו לשאול, כי הקשר עם גדולי ישראל מביא יראת שמים, ומרומם את האדם. ולכן אמר לבחור שיש לו איזו שאלה בלימוד, ולפני שמתייעץ עם הרב שך על הענין שלשמו נכנס, שישאל אותו את השאלה הזו.
הבחור עשה כדבריו, ומיד כשנכנס שאל את השאלה שאמר לו הגרב"צ, השאלה היתה שאלה קשה ומורכבת במהלך הסוגיא. הרב שך התפעל מאוד מהשאלה וחשב עליה זמן רב, כשהוא מנסה ליישבה בכה ובכה, עד שלבסוף התחדש לו תירוץ חדש ויישבה. ובמשך כל השיחה ההיא שהבחור דיבר עימו, היה הרב שך שרוי בקורת רוח מהשאלה והתירוץ, ומאוד שיבח את הבחור על השאלה הנפלאה ששאל.
בחדר היה נוכח עוד בחור, והוא ידע שהשאלה הזו היא לא של הבחור השואל, אלא של קרובו – הגרב"צ, הוא רצה להראות את כוחו, ואמר להרב שך שהשאלה הזו היא לא של הבחור ששאל אלא של קרובו – הגרב"צ.
הרב שך בחכמתו לא השתהה, והוסיף מיד לשבח את הבחור השואל, ואמר: "מה זה משנה של מי השאלה הזו, אבל הבחור הזה שאל אותה בצורה כזו טובה ומיוחדת, נהניתי מאוד מהצורה שהוא שואל את השאלה".
(מתוך שלמים בציון תשע"ז)