יום שלישי י"ט באב תשע"ח
הגדרת הברירה האסורה בשבת – כל שאינה מתבצעת ב'דרך אכילה'
אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת 'בורר', שענינהּ – הפרדת אוכל מפסולת. וכן נכלל באיסור מלאכה זו מיון שני מיני מאכלים והפרדתם זה מזה, וראה בתקצירים הבאים בנוגע לאופני האיסור בזה.
והגדרת הברירה האסורה היא – שכל שאינהּ מתבצעת ב'דרך אכילה', הריהי 'דרך ברירה'. ודרך אכילה, פירושהּ – האופן שבו בוררים בשעת אכילה, שהוא: הוצאת אוכל מתוך פסולת, ביד, במטרה לאכול לאלתר.
ואכן, כאשר הברירה נעשית בהוצאת פסולת מתוך אוכל – הריהי אסורה מדאורייתא אף כשנעשית ביד ובמטרה לאכול לאלתר; משום שניכר שהיא נעשית לשם ברירה, וממילא אינה נחשבת כדרך אכילה.
וכן כשהברירה נעשית בכלי המיוחד לברירה, הריהי אסורה מדאורייתא אף כשנעשית במטרה לאכול לאלתר, כיון שהברירה בכלי אינה דרך אכילה; ואף כשמוציא את האוכל מתוך הפסולת, כי דרך הבורר בכלי לברור לפעמים בהוצאת האוכל מתוך הפסולת ולפעמים להיפך, בהתאם למהות הדבר הנברר.
[שו"ע שיט, א, ומשנ"ב הקדמה, א ו־י]
האם מותר להשתמש בשבת במלחייה שמעורבים בה גרגרי אורז?
בהמשך לאמוּר: ברירה בכלי המשמש כמסייע לברירה, אך אינו מיוחד לכך, אסורה מדרבנן. וברירה בכף ובמזלג – אם הם מקלים על עצם ההפרדה של האוכל מהתערובת, אסורה הברירה מדרבנן, כדין ברירה בכלי שאינו מיוחד לברירה; אולם, אם משתמשים בהם רק כדי שהידים לא יתלכלכו, או שהמאכל נמצא עמוק בתוך הכלי, או שמדובר במאכל שקשה לתופסו ביד – נחשב הדבר כברירה ביד.
ומלחייה שמעורבים במלח שבתוכה גרגרי אורז, המיועדים לספיגת הלחות שבמלח – יש אומרים שהוצאת המלח ממנה נחשבת כברירת המלח מהאורז באמצעות כלי שאינו מיוחד לברירה, ואסורה מדרבנן; ויש שאין 'שֵׁם' ברירה על הוצאת המלח, אם משום שמטרת הנקבים הדקים שבפי המלחייה אינה לעצור את גרגרי האורז, אלא להוציא מלח בכמות מתאימה; ואם משום שכל כלי שהברירה בו אפשרית רק בשימוש מידי, השימוש בו אינו נחשב כברירה בכלי, (ורבים חולקים על סברא זו).
[שו"ע שיט, א, ומשנ"ב הקדמה ו־ב; ביאורים ומוספים דרשו, 5; וראה שם, 9]
האם אדם שאינו משתתף בסעודה רשאי לברור עבור הסועדים בסמוך לסעודה?
כאמוּר, ברירה 'דרך אכילה', היא כזו הנעשית במטרה לאכול את האוכל הנברר לאלתר. אבל ברירה הנעשית במטרה לאכול את הנברר לאחר זמן, אפילו לאחר מספר שעות – נחשבת כ'דרך ברירה', שהרי רוב פעולות הברירה נעשות על מנת להשתמש באוכל הנברר רק לאחר זמן; ולכן היא אסורה מדאורייתא אף כשמוציא את האוכל מתוך הפסולת בידו.
אולם, כל שבורר לצורך הסעודה הסמוכה, הרי זה נקרא 'לאלתר', ואף אם הסעודה אורכת מספר שעות. וראה תקציר למחר בנוגע למשך הזמן הנקרא 'סמוך לסעודה'. ואדם שאינו משתתף בסעודה רשאי לברור עבור כל הסועדים, ולמרות זאת נחשב הדבר לדרך אכילה.
ואם כוונתו שיישאר מהאוכל הנברר גם לאחר הסעודה, אסור הדבר מדאורייתא; אך אם כוונתו היתה רק עבור הסעודה, ונותר ממה שברר, אין בכך כל איסור. וכן אם ברר לצורך אכילה לאלתר, ונמלך להותירו לאחר זמן, אין בכך איסור בורר; (אך יש אומרים שאין ראוי לעשות כן).
[שו"ע שיט, א-ב, משנ"ב ד, ה, ו ו־י, ושעה"צ ה]