"אמרו במדרש על הפסוק קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה': אמר הקב"ה, דברים אני מבקש, ואין דברים אלא תורה. אמרו לו ישראל אין אנו יודעים, אמר להם, בְּכו והתפללו לפני! וכי אבותיכם – לא בתפילה פדיתי אותם? שנאמר: וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים מִן הָעֲבֹדָה; ובימי יהושע – וכי לא בתפילה עשיתי להם ניסים? אין אני מבקש לא זבח ולא קרבנות, אלא דברים, ע"כ.
ועל כן, גם עלינו לעשות ככה, וְיִשמע ה' שוועתנו ויקבל תפילתנו, ובזכות התפילה וחבורות לתורה נזכה לגאולה שלֵמה במהרה, כמו שאמרו: אין ישראל נגאלים לא מתוך הצער ולא מתוך הטלטול ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהם יושבים זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חבירו, וקולם נשמע… וכשנתנהג כן, בודאי יקרב לנו השי"ת את קץ הגאולה במהרה בימינו אמן".
[תורת הבית, מאמר 'עת לעשות לה"]