"אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה'" (במדבר ל', ג')
בגמ' סוכה (מו:): "א"ר זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה שיקרא שנא' 'למדו לשונם דבר שקר'".
בביאור האגדות לר' אלחנן ווסרמן זצ"ל (שבסוף קובץ הערות פ"ב סק"ו) ובקהילות יעקב ליקוטים (חלק ב' סי' ה') הקשו: "למה לי משום 'למדו לשונם דבר שקר', תיפוק ליה דכיון שסתם קטן עני הוא דלית ליה מגרמיה כלום וקימ"ל דהאומר לעני שיתן לו דבר אסור לחזור בו משום נדר דצדקה". ור' אלחנן תירץ: "דמיירי שהקטן ירש ירושה ויש לו ממון ואינו עני".
ובקה"י כתב: "דמיירי כשאביו מפרנסו, ולא מיבעיא בפחות מבן שש שאביו חייב לפרנסו, אלא אפילו בגדול יותר מ"מ כיון שדרך אביו לפרנסו י"ל, דאין זה עני שמצווים להחיותו".
ובס' ניב שפתים (הל' איסורי שקר עמ' קכ"ה) כתב על קושיא זו: "דמיירי בהבטיחו מיני מתיקה שאינו לצורך להחיות את נפשו ואין בזה נדרי צדקה, ומ"מ משום 'למדו לשונם דבר שקר' יש בזה, ואע"ג דלגדול מצוה לתת לו אפילו סוס לרכב עליו, מ"מ מסתברא דלקטן אין מחוייבים לתת לו כל תאוותיו, וצ"ע".
האם ישנה חובה לתת לחבר עשיר, שסוסו מת, והוא 'חייב' לצאת לפגישה 'חשובה' עם סוס, האם יש כאן חיוב 'די מחסורו אשר יחסר לו', כמו בעני? הגר"ש אלישיב כותב (דומני בהערות על הש"ס כתובות, וכתוב אצלי היכן) ש-פ-ט-ו-ר. כי דין זה התחדש בעני, שמאחר שאתה חייב להחיותו, אגב מתווסף חיוב נוסף לתת לו 'די מחסורו אשר יחסר לו'.