"איזהו מכובד המכבד את הבריות" (אבות ד', א')
באחת הפעמים לאחר שסיים לדרוש בבית הכנסת שביישוב קדימה, הבחין רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל ששני אנשים מתדיינים ביניהם מי יזכה להסיעו לבני ברק. רבי ראובן, שחרד על כבודו של כל יהודי מישראל, לא אבה להכריע ביניהם. הוא פנה לאחד ממכריו בני המקום וביקש לנוח בביתו מעמל הדרשה בטרם ישוב לבני ויקהלברק.
האיש נענה לבקשה בשמחה ונתן לרבי ראובן את מפתחות ביתו. לאחר זמן קצר שב האיש לביתו ונוכח לדעת כי רבי ראובן עזב את הבית. לאחר מחשבה הבין האיש, כי רבי ראובן חשש לפגוע בכבודם של השניים וחיפש אמתלא כיצד לחמוק מהם ולנסוע לבני ברק בגפו.
המעשה אירע ביישוב קדימה הבלתי מפותח של לפני שלושים וחמש שנים. רבי ראובן נאלץ ללכת במשך שלושת רבעי שעה באפלה ובמדבר שממה עד שהגיע לתחנת האוטובוס הרחוקה, כשהגיע לתחנה נאלץ להמתין לאוטובוס הנוסע לעיר נתניה שהגיע למקום אחת לשעתיים, כשהגיע לנתניה עלה רבי ראובן לאוטובוס הנוסע לתל אביב, ולקראת סוף המסע כשהגיע לתל אביב היה עליו לנסוע באוטובוס נוסף לבני ברק.
בשעה מאוחרת בלילה שב רבי ראובן לביתו. כדרכו לנהוג בהצנע לכת, לא גילה לאיש את סיבות איחורו. רק לאחר פטירתו הגיע בעל המעשה לנחם את בניו בימי השבעה, וכך נודע הדבר.
(יחי ראובן)